השאלות הן: מי ומדוע? מי מבקש לפגוע ב"ישראל היום" ומדוע? בשנות ה־90 העליזות, שעה שמכרו לנו את שקר אוסלו והכתירו את נרצחי הטרור בתואר המדהים "קורבנות השלום", עמד ערוץ תקשורת אחד בפרץ שטיפת המוח. היה זה ערוץ 7 ששידר מספינה בלב ים. אוהבי ארץ ישראל נדרשו לצאת לגלוּת כדי לשדר במחתרת נגד הסכם הדמים, שאת פירותיו הבאושים אנחנו אוכלים עד היום.
בקיץ 1995 שלחה שולמית אלוני פקחים לסגור, ולא הונח לערוץ המסכן עד שהעמידו את עיתונאיו לדין והשתיקו אותו. מי שהוביל את המהלך בראשית שנות האלפיים היה איתן כבל. הוא עשה את מה שרצו פטרוניו: לסתום פיות מתנגדיהם הפוליטיים. היום כבל ממשיך במסורת הדמוקרטית הידועה שלמד בשמאל הישראלי: הוא מבקש לסגור את כלי הביטוי העיקרי של הרוב השמרני בישראל.
בזמן ההתנתקות לא היה שום גוף תקשורת - למעט "מקור ראשון" הקטן - שיצא נגד הטמטום שהיה יכול להבליט את קולות המתנגדים, שתחזיותיהם צדקו אחת לאחת. בתקשורת הממוסדת הם הוצגו כהזויים, ודעותיהם נבלעו בים שטיפת המוח בעד הנסיגה החד־צדדית וחורבן היישובים היהודיים ברצועת עזה. ראשון למובילי הנסיגות והחורבן היה העיתון שפעם היתה לו מדינה והיום מבקש לסתום את הפה של רוב אזרחיה.
השבוע ביום השואה היה "ישראל היום" העיתון היחיד שהמאמר הראשי שלו דיבר על לקח נוסף ביום השואה - לבד מה"לא עוד" המפורסם - לקח שהממסד התקשורתי בז לו: ההבנה שאין עתיד לעם היהודי בגלוּת אלא רק בארץ ישראל והקריאה ליהודי העולם לעלות ארצה בטרם יהיה מאוחר. עיתונאים ידועים השתגעו מהציונות המופגנת בעיתון הנפוץ במדינה. אחרי שמכרו את הקסם שבקהילה הישראלית בברלין והתחנפו לתומס פרידמנים בניו יורק - לדבר על עלייה?!
באמצע השבוע פירסם "ידיעות" בכותרתו הראשית את שקר ה"אפרטהייד" שפלט ג'ון קרי, המתווך ה"הוגן", כאילו היתה זאת אמת צרופה. בכיר כתביו אישש את הדברים והוסיף את שקר "אקיבוש", שהשמאל הישראלי בסיוע אלף סייעניו בתקשורת מוכר לנו כמעט 50 שנה, ולקינוח ביצע את הספורט התקשורתי הבזוי: הסית נגד ה"מתנחלים".
מי השיב לשקר הזה - ערוצי הטלוויזיה או הרדיו הממלכתיים? נאדה. העיתון הגדול היחיד המגן על האמת הציונית העמוקה שלנו, שמתייחס לארץ ישראל כארץ חיינו, שרואה במתנחלים חלוצים אידיאליסטיים המגינים בגופם על אדמות המולדת, שלא מתנצל על אמיתות היסוד של קיומנו כעַם עתיק השב הביתה למולדתו - הוא "ישראל היום".
כדאי לחזור על החרפה העמוקה שהתקשורת הישראלית מגינה עליה: נכון להיום, אין בתקשורת האלקטרונית (רדיו וטלוויזיה ממלכתיים) אפילו מגיש או שדרן אחד - אחד! - בעל עמדות שמרניות או ימניות, שיש לו תוכנית בזמן שיא. אפילו לא אחד! כמה סבלנות דרושה לרוב הציבור הישראלי לשמוע יום אחר יום כיצד בזים לערכיו ולהשקפת עולמו - ואין מוחה!
אז עכשיו רוצים הדמוקרטים דה־לה־שמאטע לסגור את כלי הביטוי הכמעט יחיד של הרוב הזה. אתם שומעים, חבריי נפתלי בנט ואיילת שקד, למי חברתם בהצעת החוק הזאת? לאלה שרדפו ורודפים דבר יום ביומו את הציבור האידיאליסטי שבחר בכם. כפי שאמרתי לא פעם, הצעת החוק הזאת תושלך לבסוף לפח ההיסטוריה, אבל אסור שעל הדף המושלך יתנוסס גם שמכם לדיראון. עוד לא מאוחר.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
