1. קצת מפליא שבמקום להבליט בסוף השבוע האחרון את תחושה גאוות היחידה לאחר הניצחון בסידרה מול מילאנו, לספר על הקבוצתיות שניצחה ועל חוסר האגו והפרגון ההדדי, היו עסוקים במכבי ת"א במירוץ מביך לכל מיקרופון פתוח כדי לקיים מלחמת קרדיטים, כאילו שקרדיט לאחד מחסיר מהשני. זה בעיקר שידר תחושת חמיצות כללית ונתן חותם פומבי לכל הרעשים והקלקולים שנשמעו לאורך כל העונה.
הבעלים היו עסוקים בלהיעלב ולהזכיר לכולם על אילו שחקנים הם התעקשו למרות רצון המאמן, שחקנים שהיו משמעותיים בהעפלה, ולכן הם ראויים לחיבוק לא פחות. חבל רק שכשהמאמן חטף מקלחות מקלדת ואש מיקרופונים הם לא נזעקו לקבל קרדיט. האם שווה לסכן את מה שהושג רק בשביל לקבל חיבוק?
2. אי אפשר תמיד לשלוט בקתרזיס, ודרך ארוכה רצופת מכשולים כמו זו שעברה מכבי ת"א העונה מובילה לעיתים להתפרצות כללית.
לכן ניתן להבין את החגיגות הצהובות לאחר ההעפלה (משום מה לא נרשמו משקפיים צבעוניים וכובעים עם דגל הלאום במדריד ובמוסקבה ביום שישי בערב), אבל עדיין מפליא שדווקא באחד מרגעי השיא של העונה, כשהישג קבוצתי אמור להוות טרמפולינה שעליה תנסה מכבי לקפוץ לגמר האירופי ומעבר לו, ובכך לפתוח תיבת קסמים לעונה בלתי נשכחת, נפתחה שם תיבת פנדורה שממנה יצאו כל הסוסים שאמורים היו לסחוב את העגלה יחד.
כל סוס בחר כיוון, רוכב ומראיין משלו, ומשך בכל הכוח רק כדי לגלות שבמקרים כאלה העגלה נשארת במקום.
3. המשחק אתמול מול מכבי חיפה היה אינדיקציה לכלום. ת"א ניסתה להזיע החוצה את אחרוני אדי האלכוהול מסוף השבוע והיא זכור זוכרת שהיא הגיעה מתחתית חדרי ההלבשה של נס ציונה לפיסגת הכדורסל האירופי שייערך באמצע חודש מאי.
המשחק היה כדי להוציא את הישג מילאנו מהמערכת שלה, אך כמה דברים נשארו קבועים ונדמה שעליה תקום או תיפול מכבי ת"א במבחנים הקרובים.
זו היכולת של ההרכבים שכוללים את טייריס רייס, ריקי היקמן ואלכס טיוס לייצר יתרון אתלטי וריווח שישאיר את דיוויד בלו, גיא פניני והחבר'ה לנגיחות מעבר לקשת. בשורות חדשות לא היו, ולא ברור אם לקראת צסק"א זה טוב או רע.
4. חיפה? קיווינו שתהווה יריב משמעותי ולא תיפול למשבצת של הקבוצה הישראלית שלא מפריעה למכבי ת"א שמתכוננת לשיא אירופי. אולי את ההפתעה שלה היא משאירה לחודש יוני, אלא אם כן חודש מאי מכין לחיפה הפתעה מסוג אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו