"ימי התשובה הציוניים": היינו כחולמים

מירוץ החיים האינטנסיבי, שמלוות אותו תדיר סכנות קיומיות ובנות חלוף, פשיעה והשחתת מידות ומצוקה כלכלית וחברתית, אינו מאפשר לרובנו להתבונן בנס הגדול.

מזמור "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" קרם עור וגידים. אלפיים שנה נדד העם היהודי בגולה, נרדף ועונה, וחלם על היום שבו יוכל לשוב לארצו (או כפי שניסח זאת חיים ויצמן, בהומור המושחז שלו: "אלפיים שנה חלמו היהודים על הקמת מדינה, ודווקא לי זה היה צריך לקרות...")

עשרת "ימי התשובה הציוניים", בין יום השואה לבין יום העצמאות, נותנים הזדמנות טובה להיעצר לרגע ולהתבונן במה שאירע כאן ב־66 השנים האחרונות. עם שרידי חרב, מצולק ופגוע מאימי השואה, לצד נדחי ישראל בכל העולם, הגיע לישראל, והתגבר על אויבים שסבבו אותו. בחלוף כמה עשורים, ניצבת ישראל בקדמת הטכנולוגיה המדעית והחקלאית, מגדלת חתני פרס נובל, אנשי מדע ורוח, אמנים ומוסיקאים, ללא כל פרופורציה ביחס לגודלה.

מדינתנו היא אבן שואבת ומקור של תקווה וביטחון לעם היהודי. דוגמה חיה לכך חוויתי בשבוע שעבר בשלושת ימי כנס "לימוד" במוסקבה, שבו השתתפו כ־1,200 איש, רובם בני פחות מ־40. יוסף מנדלביץ', שישב 11 שנה בכלא הסובייטי, תיאר ל"דור אשר לא ידע את יוסף" את מסירות נפשם של אסירי ציון. יהדות שהיתה מנותקת ממורשתה במשך 70 שנה קמה לתחייה, לא מעט בזכות מדינת העם היהודי.

באותה הזדמנות נפגשו מאות הצעירים לראשונה עם יונתן רזאל, מוסיקאי חרדי, גם הוא "נציג" הנס הגדול, נכדו של יהודי שנמלט בעור שיניו, קפץ ברגע האחרון מרכבת המוות והצליח לבנות מחדש את משפחתו בירושלים. כששר להם את שירו המופלא, המיוסד על הפסוק שאמר סבו כשניצל מגיא ההריגה "כי במקלי עברתי את הירדן, ועתה הייתי לשני מחנות", נצצו עיני רבים מהנוכחים. רבים מהם אולי לא הבינו את המילים, אבל אותה "נפש יהודי הומייה" דיברה גם ללא מילים.

כששאלו את ד"ר זרח ורהפטיג, מחותמי מגילת העצמאות, כיצד הוא רואה את מדינת ישראל בחלוף שנות דור, יובל שנים ויותר, השיב: "הרבה יותר ממה שציפינו, פחות ממה שקיווינו".

כדי ש"ראשית צמיחת גאולתנו" לא תהא, חלילה, לראשית צניחת גאולתנו, עלינו לעשות עוד הרבה. לפנינו עוד דרך ארוכה להגשמת המטרה, בניית חברת מופת המיישמת ומגשימה - במעשה, לא רק בדיבור - את "חזונם של נביאי ישראל".

כל אלה אינם מפחיתים את עוצמת הנס הגדול. "אין בעל הנס מכיר בניסו", אמרו חכמינו. התבוננות בתולדות ישראל והעם היהודי בדורות האחרונים צריכה לטעת גאווה בלב, ולהביאנו להודות, להלל ולשבח על הניסים הגדולים שאירעו לעמנו. בכל יום, בכל עת ובכל שעה.