האינטרס של אסד: למנוע מהאש להתלקח

המלחמה הפנימית בסוריה נכנסה השבוע לשנתה הרביעית. לא במקרה עמד יום השנה לפרוץ המהפכה, שהפכה בינתיים למלחמת אזרחים עקובה מדם, דווקא בסימן ההתחממות בגבול שבין ישראל לסוריה ברמת הגולן.

לאחר שלוש שנים, שבמהלכן הצליחה ישראל להרחיק עצמה מכל מעורבות במלחמה בסוריה, נרשמה בשבוע החולף שורת תקריות, ששיאן פיצוץ מטען נגד סיור של צה"ל ובתגובה - תקיפה של חיל האוויר נגד מפקדות ומחנות של הצבא הסורי מן העבר השני של הגבול. אירועים אלו חמורים יותר מכלל סך התקריות שהתרחשו לאורך הגבול לאורך 40 השנים האחרונות, מאז נחתם בדיוק לפני 40 שנה הסכם הפרדת הכוחות בין שני הצבאות שהביא את מלחמת יום הכיפורים לסיומה גם בחזית הסורית.

בינתיים נראה כי המלחמה בסוריה לא הולכת לשום מקום, ובוודאי לא לכיוון של הכרעה בקרבות וסוף המערכה. המשטר הסורי מדמם, ועם זאת הוא ניצב עדיין על שתי רגליו ורחוק מהתמוטטות ומקריסה. אמנם הוא ספג מהלומות קשות ובסיס התמיכה שלו נשחק ולמעשה מבוסס כיום יותר ויותר על בני העדה העלאווית, שהם רק קצת יותר מעשרה אחוזים מכלל אוכלוסייתה של המדינה, ובכל זאת כנופיות המורדים, הפרוסות כמו ארבה בכל רחבי סוריה, אינן מצליחות לאחד שורות ולהכריע את יריבן.

ישראל אינה עומדת בראש מעייניהם של הצדדים הלוחמים בסוריה. המשטר עסוק כל כולו בקרב ההישרדות ואין לו כל עניין להיקלע לעימות חזיתי עם ישראל, העלול להביא לקריסתו. וגם ארגון חיזבאללה מבין את הסכנות שבהיגררות למלחמה עם ישראל, העלולה לא רק לפגוע בנכסיו של הארגון בלבנון, אלא גם בסיכוי לנצח עם בשאר אסד בקרב על סוריה. המורדים, מצידם, שקועים כל כולם במלחמה באסד ורבים מהם מכירים טובה לישראל על הסיוע שזו מגישה להם.

אבל הבעיה היא שהמשטר הסורי כבר אינו שולט על אזור הגבול עם ישראל, ובמציאות המתהווה של כאוס ושל אנרכיה, תקריות גבול הן בלתי נמנעות. המשטר הסורי, ובעיקר בעלי בריתו מחיזבאללה, גם אינם רוצים להותיר את מהלכיה של ישראל - תקיפות שלה בתוככי השטח הסורי ולאחרונה גם הלבנוני - בלא כל תגובה. הם אף סבורים כי המציאות הכאוטית לאורך הגבול פותחת בפניהם חלון הזדמנויות שלא היה קיים בעבר לעקוץ את ישראל, בתקווה שיהיה אפשר להכיל את התקריות לאורך הגבול ולמנוע התלקחות רבתי.

ולבסוף, כמה מקבוצות המורדים, ובייחוד הקבוצות האיסלאמיות הרדיקליות שחלקן משויך לארגון אל־קאעידה, עלולות להתפתות ולנסות לחמם את הגבול עם ישראל, כדי לגרור אותה לעימות עם המשטר הסורי, אבל גם כדי לזכות בלגיטימציה בקרב מי מתומכיהן המאמין כי גם במהלך מלחמת הקודש נגד משטר הכפירה העלאווי השולט דמשק, עדיין חשוב שלא להזניח את האויב הישראלי.

לסיכום, לאיש בסוריה אין באמת רצון בהסלמה או בעימות עם ישראל, ואפשר מאוד שלאחר אירועי השבוע האחרון תשתרר רגיעה זמנית לאורך הגבול. אבל ברור כי הגבול הישראלי־סורי כבר אינו גבולה השקט ביותר של ישראל, כפי שהיה לאורך 40 השנים האחרונות.