הצעת חוק חלולה וקלוקלת

"כאן הטיעון חלש, חלש מאוד. הגבה את קולך". הוראה זו, שנמסרת מדור אחד של פרקליטים מיומנים לדור אחר, יפה לטיעוני הסרק המלווים את הצעת החוק החדשה. תוכנה נזקק לקביים ולאמצעי הגברה מלאכותיים שמבליטים עוד יותר את חולשתו ומופרכותו.

טקסט בעל תוכן אמיתי וכן מדבר בעד עצמו. הוא אינו נזקק לחיזוק חיצוני. החזרה הכפולה והמשולשת בהצעת החוק על הצורך ב"קידום והגנת העיתונות הכתובה" מבליט עוד יותר את תוכנה החלול.

אין גבול לרשלנות החקיקתית הבאה לביטוי בהצעת החוק. ניסוחה הקלוקל ושגיאות התוכן והכתיב המביכות שמלוות אותה מלמדות על מידת רצינותה. כך, למשל, קובע סעיף 6 להצעת החוק הטלת אחריות פלילית על "המפר סעיף 3" (כך במקור), אך עיון בסעיף 3 מלמד שהוא מתייחס ל... ממונה על ההגבלים העסקיים.

במדינה דמוקרטית, שבה חופש העיתונות וחופש הביטוי הם ערכי יסוד, שוחרי זכויות האדם מתרחקים כמפני אש מחקיקה שתכליתה הסדרת חופש העיתונות, כביכול "לטובתו".

הניסיון מלמד שבדרך כלל חקיקה מעין זו, דוגמת פקודת העיתונות המנדטורית (שגם זכרה בא בהצעת החוק, למרות היותה כתם שחור על חופש העיתונות בישראל), משקפת משטרים טוטליטריים ונועדה בדיוק למטרה ההפוכה: להצר את חופש העיתונות, ובמסווה של "דאגה לשלום הציבור" לפגוע בתחרות החופשית וב"שוק הדעות".

הצהרת החוק פוגעת בדרך אנטי דמוקרטית, לא ראויה ובלתי מידתית גם בזכות החוקתית לחופש העיסוק. אפשר שלא נאמין למראה עינינו, אך הצעת החוק מבקשת למסור ל"ממונה על ההגבלים העסקיים" את הסמכות "להכתיב מלמעלה" לצרכן איזו עיתונות לצרוך, באיזה מחיר, כמה עמודים לקרוא. היא מגדילה לעשות במוסרה לידיו גם את הסמכות "לעדכן" מעת לעת את מספר העמודים המותרים בקריאה.

יפה לה אמרתו הנודעת של השופט לנדוי בעניין חופש הביטוי, ולפיה "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לקרוא ולדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית, שאינה 'מודרכת' מלמעלה".

השימוש במשפט הפלילי כאמצעי לאכיפת הצעת החוק מבליט עוד יותר את מופרכותה. ברוח ההצעה, ניתן יהיה להטיל על מי שמבקש להרחיב את חופש העיתונות לא רק קנס וכפל קנס אלא גם מאסר בפועל, רצוי ארוך ככל שניתן.

למותר לומר שבמדינות הדמוקרטיות המובילות בעולם, דוגמת ארה"ב ואנגליה, תופעת העיתונות המופצת חינם אין כסף רק גדלה משנה לשנה, ואיש אינו מעלה בדעתו לטעון שהדבר פוגע בחופש העיתונות. להפך.

טוב יעשו אפוא מציעי ההצעה אם ישנו פעם נוספת את פרקם בהלכות דמוקרטיה, קודם שיבואו להטיף מוסר ולהתהדר בכתרם של ערכי הדמוקרטיה, חופש העיתונות והתחרות ההוגנת, בה בשעה שהצעתם עלולה לפגוע בערכים אלה פגיעה אנושה ולא חוקתית בעליל.