חרם? לבדוק בפרספקטיבה

"תנועת החרם הבינלאומי על ישראל מתקרבת לנקודת מפנה" ("הארץ", 13.12.2013). כותרת זו משקפת נאמנה את הקו שנוקט העיתון ושנוקטים אנשי שמאל בישראל זה תקופה ארוכה. אם לסכם את הטיעון העיקרי שלהם בצורה ממצה, הרי אפשר לומר בשמם כך: "משום שישראל לא מוכנה להקים מדינה פלשתינית, היא מצטיירת כדרום אפריקה והחרם נגדה ילך ויתגבר, בדיוק כמו החרם נגד הדרום־אפריקנים, שהוביל בסופו של דבר לנפילת שלטון האפרטהייד". ישראל אינה דרום אפריקה. היא רחוקה מכך שנות אור, ורק לזה אפשר להקדיש סמינר שלם. אבל ראוי לבדוק אם הטיעון הזה נכון. אחרי ככלות הכל, בתקופה האחרונה הוא הפך לסוגיה מרכזית על סדר היום. 

אז בואו נבדוק את הנתונים: בשנה האחרונה ביקרו בישראל נשיא ארה"ב, קנצלרית גרמניה, ראש ממשלת בריטניה, נשיא צרפת, נשיא הפרלמנט האירופי ומנהיגי מדינות רבות אחרות. מצעד מבקרים כזה לא נרשם מאז חגיגות שנות ה־60 לעצמאות המדינה. למרות האיומים של מזכיר המדינה האמריקני, רוב המנהיגים מתנגדים נחרצות לחרם כלכלי ואקדמי על ישראל. הם ביטאו זאת בצורה מפורשת. זוכרים את טורקיה של ארדואן? זאת שהובילה קמפיין איסלאמי מתוזמן ופרובוקטיבי נגד ישראל? גם היא מחפשת נתיבים להשלמה. המחיר שהיא מבקשת הוא גבוה וכלל לא בטוח שהיא תקבלו. באשר לתוכנית "הורייזן 2020": למרות המחלוקות עם האיחוד האירופי, ישראל הצטרפה אל התוכנית. חשוב להזכיר שהתוכנית הזאת היא אחת מאין־ספור תוכניות מדעיות אקדמיות שישראל משתתפת בהן. 

הלאה. תוצאות מיידיות של חרם אמורות להיות ירידה במספר התיירים הנכנסים למדינה המוחרמת. אז זהו, שבשנה האחרונה נרשמה עלייה של 19% במספר התיירים שביקרו בישראל. תל אביב היא אחת הערים המבוקשות ביותר בקרב צעירים וליברלים בזכות מיתוג נכון ונבון. 

ושלא יהיה ספק, יש ארגונים אנטי־ישראליים המצליחים לארגן חרמות נגדה. השאלה היא עד כמה הם אפקטיביים. קחו, למשל, את הייצוא התעשייתי של ישראל: בחודשים אוקטובר־נובמבר 2013 הוא עלה ב־11%. כאשר מדובר בחרמות בינלאומיים, צמיחה של מדינה אמורה לרדת והשוק הכלכלי שלה אמור להתכווץ. לא בישראל ולא ב־2013. בשנה שעברה נרשמה צמיחה של 3.3%, דבר שבמדינות אחרות בעולם המערבי יכולים רק לחלום עליו. תחזיות הצמיחה לא משתנות בצורה מהותית לקראת השנה הבאה.

חשוב לשים את עניין החרם בפרספקטיבה הנכונה ובצורה היחסית המתאימה לכך. אחרי ככלות הכל, מצבה של ישראל בעבר כבר היה גרוע הרבה יותר; אין זה משנה מה אנו כיהודים וכישראלים נעשה, חרמות תמיד יאורגנו נגדנו הואיל והעולם מתנהל על פי אינטרסים. זאת היתה בדיוק מהותו של החרם הערבי הממושך נגד ישראל בשנות ה־60 וה־70. 

בסופו של דבר, ישראל יכולה להתמודד עם החרם בשני כלים עיקריים: ראשית, להיות החדשניים והטובים ביותר, כי בעולם של אינטרסים תמיד יחפשו איכות וחדשנות. שנית, לשנות את התדמית על ידי השקעה במיתוג נכון. בעבר זה הוכח כאפשרי - וזה בידינו. 

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו