הדסה: גם החולים מייחלים לפתרון

אני ירושלמי. נולדתי בהדסה עין כרם. בצעירותי, לאחר ששברתי את ידי במשחק כדורגל בשכונה, פוניתי למחלקה סמוכה למקום שבו נולדתי כדי שיגבסו את ידי. אני מטופל על ידי רופא שיניים אשר התמחה בבית החולים הדסה, והניתוח שעבר קרוב משפחתי להסרת גידול ממאיר בוצע שם.

בירושלים נחשב הדסה נכס צאן ברזל עירוני. יש לו מעמד איקוני דומה לזה של הכותל, של בית המשפט העליון, של הכנסת ושל מוזיאון ישראל. אחרי ככלות הכל, שירת בית החולים את תושבי העיר לא רק בתקופת מלחמת השחרור, עת היתה העיר במצור, אלא גם, ואולי בעיקר, בעיתות שיגרה שהפכו למצוקה. כך היה הדבר, למשל, בעת אסון ורסאי או בעת התמוטטותו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון.

יותר מכך, בית החולים משרת את כל תושבי העיר באשר הם - יהודים, ערבים ונוצרים, חרדים וחילונים. למרבה הצער או השמחה, דומה שכל ירושלמי מכיל בתוכו רגעים שבית החולים שימש מעין תפאורה עבורם. בין שמדובר בלידה או בניתוח שהציל חיים ובין שמדובר, למרבה הצער, במקרי מוות. מה שבטוח הוא שבית החולים הזה על שני מתחמיו, בעין כרם ובהר הצופים, הוא בבחינת מוסד שאי אפשר בלעדיו. הדבר מקבל משנה תוקף בשעה שגם בית חולים ירושלמי אחר, בית החולים ביקור חולים, נמצא בקשיים שמהם יש קושי מהותי להיחלץ.

החלטתו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים דוד מינץ להקפיא את ההליכים נגד בית החולים הדסה למשך שלושה חודשים, כדי לאפשר תוכנית הבראה אשר תציל את בית החולים, היא בשורה המכילה בתוכה תקווה לא רק עבור תושבי ירושלים אלא גם עבור ישראלים ותושבי חוץ, בייחוד אלו הנעזרים בשירותי בית החולים. שכן, אם חלילה יוחלט לסגור את בית החולים, הרי הדבר יהיה הרסני. יש לכך היבט נוסף שאנו לא תמיד מקדישים לו תשומת לב מלאה - המחקר הרפואי שנערך בהדסה הוא מחקר שלא יסולא בפז ויש לו מניות רבות בהצלת חיים. לכן תוכנית הבראה תציל גם אותו.

אמת. הניהול של בית החולים היה ניהול קטסטרופלי וראוי לשים בפרספקטיבה נכונה את הפיאסקו הזה. הדסה יכול לשמש מקרה מבחן כיצד לא לנהל מערכת בריאות ציבורית, אך סגירה של בית החולים תוביל גם לפיטורים של אינספור עובדים ולפיכך לפגיעה במשפחות רבות המתפרנסות מהמוסד. מדובר באותם עובדים אשר רבים מהם עמלים יומם ולילה להציל חיים ולשמרם. אני מניח שלו היה הדבר תלוי בחולים, הרי הם היו קוראים לעובדי הדסה לנסות לחשוב בצורה שונה ומקורית כדי שהמוסד החשוב הזה יישאר על הרגליים.

אחרי ככלות הכל, מדובר באותם חולים שבעיתות מצוקה יהיה להם קשה למצוא מקום אחר ללכת אליו לטיפול רפואי. אלו אותם חולים שבשל עומס בבתי חולים אחרים בעיר, גם אם ימצאו מקום אחר, הטיפול בהם יתארך. אלו אותם חולים התלויים בעובדי המוסד שאם לא יהיו שם בשבילם, המציאות תהיה אחרת, ולאו דווקא טובה יותר. אלו אותם עובדים שנדרשים להנציח את המשמעות החיובית שלהם עבור החולים. ראוי שכך יעשו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!