שרון: אהבה ופחד - בין שני מחנות

לאריאל שרון יש השפעה ניכרת על חיינו, כזו שאת השלכותיה נחוש גם בעוד שנים רבות. לא, אין מדובר רק על השפעה פוליטית, אלא גם על השפעה ערכית, חינוכית ופסיכולוגית. זאת, משום שלכל תחנה שאליה הגיע במהלך חייו הוא הותיר חותם לא רק על האנשים הקרובים אליו, אלא גם על הקולקטיב הישראלי בכלל. לטוב ולרע. שרון הוציא מאיתנו את רגשות ההערכה והאהבה הגדולים ביותר, אך גם את רגשות הפחד והסלידה העמוקים ביותר.

הנה כי כן, לכל ישראלי מתבגר ומבוגר יש אריאל שרון משלו. תחנות חייו שזורות היטב בתחנות חיינו. עבור לוחמים ותיקים זכור שרון כבעל מניות אדירות בטיפוח צה"ל האחר, שעה שהקים את יחידה 101 ופיקד עליה וכמי שחולל את המפנה במלחמה העקובה מדם - מלחמת יום הכיפורים. עבור הלוחמים של תחילת שנות ה־80 של המאה הקודמת זכור שרון כדמות בעייתית, שהובילה אותנו למלחמה מיותרת בלבנון. עבור העולים מבריה"מ ומאתיופיה זכור שרון כשר הבינוי והשיכון, ששינה לחלוטין את שוק הדיור בישראל. ואולם דומה שמשתי קבוצות ספציפיות הוציא שרון את הרגשות הקיצוניים ביותר: המתיישבים ביו"ש ומתנגדיהם האידיאולוגיים משמאל. לא יהיה זה מופרך לומר ששרון הוציא משתי אלו יחדיו קודי התנהגות שנויים במחלוקת.

עד לבחירתו לראשות הממשלה היה שרון אבי ההתיישבות ביש"ע. הוא קידם מתוך תפיסה אידיאולוגית מוצקה הקמת יישובים בשטחים ששוחררו במלחמת ששת הימים. לעיתים עשה זאת תוך כדי שהוא רומס את החוק בצורה גסה. באותן שנים הוא היה למנהיגם הנערץ של המתיישבים ורומם על ידי אלו שהעלימו עין מאותם מעשים בעייתיים. בו בזמן הוקע על ידי השמאל, אשר לא מעט מבני מחנה זה הציגו אותו בצורה דמונית. כשהודח מתפקידו כשר הביטחון, בעקבות מסקנות ועדת כהן, הטילו רבים ספק בדבר האמרה של אורי דן ש"מי שלא רצה את שרון כרמטכ"ל קיבל אותו כשר ביטחון, ומי שלא רצה אותו כשר ביטחון - יקבל אותו כראש ממשלה".

אבל הפוליטיקה הישראלית, אשר מפתיעה אותנו בכל פעם מחדש, הובילה את שרון לראשות הממשלה ושם, כאשר ביצע פניית פרסה פוליטית חדה, הוביל לעקירת יישובים, לפינוי מתנחלים ולנסיגה מלאה מרצועת עזה, זכה לתמיכה מלאה מהשמאל הישראלי. שרון עשה זאת בפראות, לעיתים באותן שיטות שבהן קידם את ההתיישבות, אלא שהפעם במהופך. והיוצרות התחלפו. אלו שהאדירו אותו הפכו למוקיעיו ואלו שהוקיעו אותו הפכו למעריציו. מבחינה זאת, מי שייצג את המהפכה התפיסתית לגביו בצורה הבוטה והמקוממת ביותר הוא אמנון אברמוביץ', אשר טען שיש לאתרג את שרון.

אנו נזכור את אריאל שרון לטוב כי הוא ראוי לכך, אך ראוי שנזכור גם שאת החוק יש לכבד במלואו.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו