ג'ון קרי והמשא ומתן המדיני: מול שוקת שבורה

נחישותו של מזכיר המדינה ג'ון קרי ראויה להערכה. לאחר עשרה סיבובים בינינו לבין הפלשתינים, הוא עדיין לא נשבר, ומחויבותו לסייע בהשגת הסכם שלום בין הצדדים נותרה איתנה כשהיתה, למרות המים הקרים הנשפכים עליו במהלך הסבבים וביניהם. קרי מתבונן בסכסוך ואינו מבין מדוע אי אפשר לסיים אותו.

הפתרון ידוע לכל, בשני הצדדים יש רוב מובהק להסדר שתי המדינות, ונכונות לסיים את הסכסוך בדרך מדינית; בשני הצדדים יש מנהיגים המחויבים, לפחות פומבית, לשלום ולמחירים הכרוכים בשלום זה. מרגיז אותו שהעניין נמשך כל כך הרבה זמן, הוא מבין את השלכות הפתרון על מדינות ערב ועל האזור כולו, והוא מאמין בכוחו לגשר על ההבדלים בעמדות הצדדים. הוא אינו מרפה, וגם אם הוא מתאכזב מעמדה זו או אחרת, הוא יבוא בשבוע הבא וינסה למצוא פתרון.

* * *

קרי ניסה להביא לפתיחתו של משא ומתן בלי הסכמה מראש על מכנה משותף. הדבר היחיד שהוסכם מראש הוא שישראל תשחרר אסירים פלשתינים ותיקים, והפלשתינים לא יפנו למוסדות האו"ם במהלך תשעת חודשי המו"מ הצפויים. שום דבר מהותי לא הוסכם, ותקוותו היתה שתוך כדי השיחות ייווצר מכנה משותף שיהיה אפשר לבסס עליו את הפתרון הידוע מראש. זה לא קרה.

יומרתו של קרי, מלכתחילה, היתה להגיע להסדר קבע בתוך התקופה שנקבעה מראש. כולם הרימו גבה, אבל אם מזכיר המדינה האמריקני נחוש כל כך, לא נתווכח עימו: אולי הוא יודע משהו שאנחנו לא יודעים. אולי יש, בכל זאת, הסכמות מראש. קרי דחה כל רעיון של הסדר מדורג בדרך להסדר קבע. הוא קיבל את הדרישה הפלשתינית להגיע מייד להסדר קבע - מתוך חשש שכל הסדר שאינו כזה יהפוך בעצמו להסדר קבע - ואת ההעדפה הישראלית החד־משמעית להסכם שלום מלא, שיכלול - בין השאר - את סיום התביעות ההדדיות. היתה זו יומרה גדולה מדי משום שממשלת נתניהו אינה מוכנה לשלם את המחיר שישראל אמורה לשלם בהסכם הידוע מראש, ואילו אש"ף, בראשות עבאס, אינו יכול להביא אל השולחן את השלמת חמאס עם ההסכם, ואינו יכול לכלול את רצועת עזה בהסדר שיוסכם.

גם אם ייחתם הסכם קבע, הוא יוכל להתממש, בשלב זה, רק בגדה המערבית. ממשלת נתניהו אינה בדרך לחלוקת ירושלים המזרחית או לפתרון סמלי לבעיית הפליטים או לוויתור על אריאל. גם בסבב ה־11 של קרי, זה כנראה לא יקרה. קשה להבין מדוע סבר קרי כי יהיה אפשר להגיע לכך בנסיבות הנוכחיות.

כובע השפנים של קרי

משהבין מזכיר המדינה כי המו"מ בדרג לבני־עריקאת התפרק, ואילו בדרג נתניהו־עבאס־קרי הוא נתקע, הוא חוזר לחפש את המכנה המשותף שיאפשר את הכנסת המשא ומתן למסגרת אשר תניב תוצאות. הוא מדבר על הסכם מסגרת, משום שאינו רוצה להתרחק ממטרתו הראשונית - הסכם מלא - אבל הוא אינו מדבר, באמת, על הסכם מסגרת נוסח ההסכם בין בגין וסאדאת ב־1978; הוא מדבר על קווים מוסכמים לניהול המו"מ. מה שלא נעשה בחודש יולי אשתקד, כאשר הכריז קרי על פתיחת השיחות, מנסה המזכיר לעשות בינואר: הוא מביא איתו את העקרונות שיהיו הבסיס להמשך המשא ומתן בין הצדדים בחודשים הקרובים, מתוך תקווה שהללו יסכימו לקבל את הצעתו ויסכימו גם לנהל משא ומתן ממושך, שיחרוג אל מעבר לחודש אפריל, כפי שסוכם.

אלא שכאן נקלע קרי לניגוד אינטרסים: בנימין נתניהו יברך על המשך המו"מ. הוא אינו ממהר לשום מקום, וככל שנמשך המו"מ קטנה הסכנה לאיומים ולחרמות מצד העולם. סיום המשא ומתן בלא כלום, בעיקר אם לא תהיה פרשנות שלפיה הצד הפלשתיני אשם בכך, יעמיד את ישראל בפני מצב מדיני מורכב ביותר. סיום המו"מ תוך כדי פשרות יעמיד את נתניהו בפני משבר בתוך מפלגתו שלו, והוא, לכאורה, ישמח לדחות את רגע האמת הזה ככל שיוכל.

יו"ר הרשות הפלשתינית מחמוד עבאס, לעומת זאת, מקיים את המשא ומתן בתנאים קשים מבחינתו. אין מדובר רק בחמאס השולל משא ומתן זה מלכתחילה, וגם לא בארגוני הסירוב הפלשתיניים האחרים; מדובר בפת"ח ובאנשים הקרובים לו ביותר. אין לעבאס רוב בתוך הוועדה המרכזית של הפת"ח ולא בוועד הפועל של אש"ף להמשך ניהול המשא ומתן. שני הנושאים והנותנים כבר התפטרו מזמן, וד"ר סאיב עריקאת משחרר לעיתים קרובות אמירות של ייאוש לגבי סיכוייו של המהלך.

הטענה הנשמעת נגד עבאס היא שהוא מקיים תהליך מדיני חלול, שאין לו סיכויים, ובכך הוא נמנע מלפנות למוסדות האו"ם ולקבל מהם הכרה במדינה הפלשתינית. הוא מסביר כי עליו להבטיח את הקשר הטוב בין אש"ף וארה"ב, ובאמצעות תרגילים פוליטיים, הוא מצליח להמשיך במשא ומתן.

קרי פוגש בשני מנהיגים פוליטיים, שלאחד מהם אין רוב במפלגתו כדי שיוכל לשלם את מחיר השלום, ולאחר אין רוב במפלגתו כדי להמשיך את המו"מ ללא פריצת דרך משמעותית כבר עכשיו. הפתרון המעשי ביותר אינו אידיאלי, אבל הוא טוב בהרבה מהליכה מודעת אל כישלון ידוע מראש. מדובר בהקמתה של מדינה פלשתינית לאלתר, אשר תוכל לקלוט מייד את הפליטים הפלשתינים הבורחים כבר יותר משנתיים מסוריה.

גבולותיה של המדינה יהיו זמניים, אבל היא תהיה ריבונית לכל דבר, והמשא ומתן על הסדר הקבע יהיה על בסיס עקרונות שיוצעו על ידי האמריקנים, ויתקיים בין ממשלת המדינה הפלשתינית שתקום ובין ממשלת ישראל בלוח זמנים מוסכם מראש.

אם אין שפנים בכובע של קרי, אין ברירה אלא לנסות לפעול בכל המרץ בכיוון הזה, במקום לדבר גבוהה גבוהה על הסכם קבע עכשיו ולעמוד מול שוקת שבורה לקראת תום המועד שהוקצה מראש לקיומו של המו"מ הנוכחי. טוב שהמשבר נוצר בינואר ולא בסוף פברואר. טוב שהאמת נחשפת עכשיו ולא ברגע האחרון. עדיין אפשר להסיט את ההגה לכיוון המעשי שימנע פיצוץ.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו