"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אין לנו ארץ אחרת

,עודכן

הנה המחשה חריפה למה שעתיד לקרות ברגע שתוקם מדינה פלשתינית: כוחות ההרס והפירוק יופנו פנימה, ובאמצעות ארגוני "זכויות האדם" - הדואגים לזכויות לכל, חוץ מאשר ליהודים - ובסיוע חלק הארי בתקשורת, נחווה מסע תעמולה אדיר ומתיש להפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה", המצאה אקדמית ישראלית משנות ה־90 שכוונתה "מדינת כל לאומיה". כלומר, שינוי מעמדה של ישראל ממדינה יהודית ודמוקרטית למדינה שיהדותה היא עניין לעדה אחת מני כמה עדות. זו המשמעות העמוקה של מסע התעמולה למען זכויות מסתנני העבודה.

אנשים טובים התגייסו לעזור למסכנים מאפריקה. מחלקם שמעתי שלא שיערו עד כמה הולכו שולל. לא בכדי חלק מאותם ארגונים התומכים באזרוח המסתננים תומך בחרם על ישראל, ומוציאים דיבתנו רעה בעולם. הארגונים מחוללים את ההפגנות והצעדות, ומפמפמים לתקשורת הפתיה סיפורים קורעי לב. מי לימד את המסתננים לקרוא לעברנו: "חיזרו לרוסיה, לתימן ולמרוקו"? מהיכן החוצפה?

מעטים הם פליטי חרב. ראינו בעולם פליטי מלחמה - הם נודדים עם משפחותיהם ואינם מגיעים לבד. רוב המסתננים הגיעו לחפש עבודה. העבודה באה על חשבון מקומות עבודה לאזרחים ישראלים מקבוצות חלשות.

קשה באפריקה. האם זה אומר שעלינו לקלוט את כל אזרחי היבשת? מדוע רק אלה שהפגינו? גם לנו קשה. אנחנו מדינה קטנה, המטופלת בקבוצות אוכלוסייה קשת יום, מתמודדת עם עמל יומה ונדרשת לדאוג לצורכיהן. אין לנו מקום לזרים בלתי קרואים. לא מדובר במאות, ואפילו לא באלפים בודדים.

הפנייה אל הרצון הטוב של הישראלים מבלבלת. הצו המקראי "ואהבת לרעך כמוך" נקבע כ"כלל גדול בתורה" בידי גדול התנאים, ר' עקיבא, בעקבות הלל הזקן שהעמיד את התורה כולה על העיקרון המוסרי הזה. אבל אותו ר' עקיבא לימד גם: "וְחַי אחיךָ עִמְךָ - חייךָ קודמים לחיי חברךָ". יחסנו המוסרי לזולת תלוי בראש ובראשונה ביחסנו המוסרי כלפי עצמנו. אין אחריות כלפי האחר אם איננו אחראיים לעצמנו, למשפחתנו ולחברתנו. במילים אחרות: אהבת הזר טעונה בדיקה,אם אינך אוהב את אחיך ואחיותך.

האמת העתיקה נר לרגלינו: סיוע לזרים בסדר, כל זמן שאינו בא על חשבון חיינו. איננו אחראים לפרנסת המסתננים. סיוע לאחרים על חשבונם של אחינו תושבי השכונות, ובמידה רבה על חשבונם של ערביי ישראל, אינו עניין מוסרי אלא השחתה מוסרית. הראיה: קמפיין השנאה חסר הגבולות נגד שר הפנים ונגד אזרחים שמאסו בדרדור שכונותיהם למחנות פליטים. השימוש בזכר השואה - השוואת פליטים למסתננים, ומתקני שהייה למחנות ריכוז חלילה - הוא כה נואל, שהוא שומט את הבסיס המוסרי של הארגונים האלה.

ישראל היא מדינתו היחידה של העם היהודי. אנחנו צריכים לשמור על המקום הזה לדורות הבאים של עמנו. אין לנו ארץ אחרת.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

דרור אידר

בעל טור במגזין

כדאילהכיר