נהוג לומר שבסל התרופות יש תרופות מאריכות חיים, משפרות איכות חיים ותרופות מקילות כאב וסבל; אבל כמעט אין תרופות מצילות חיים. ההחלטה הדרמטית לממן הפסקות הריון עשויה להציל חיים בקרב קבוצות מסוימות שבהן הריון מחוץ לנישואים הוא עדיין גזר דין מוות.
גם כיום ניתן מימון ציבורי להפסקות הריון לפי חוק. אלא שהמימון הזה ניתן רק כאשר מדובר בנערות מתחת לגיל 19, כאשר ההריון הוא תוצאה של אונס או ניצול מיני או כאשר יש חשש לבריאותה הפיזית של האישה או לבריאות העובר.
במקרים אחרים ומוצדקים לפי החוק - כאשר ההריון מסוכן לאישה מבחינה נפשית או כאשר מדובר בהריון מחוץ לנישואים, אמורה האישה לקושש בתוך זמן קצר ודוחק סכום כסף משמעותי.
בארגון "אישה לאישה", שהגיש את ההצעה לסל, הצטברו בקשות רבות של צעירות שהסכום הזה יצר עבורם חסם בלתי אפשרי. גם כאשר מדובר בזוג נשוי, אישה לא יכולה "להעלים" מחשבון הבנק כ־3,000 ש' בלי לעורר שאלות. כך שהחלטת הוועדה מעניקה עצמאות לנשים לעשות את הבחירה הבריאה מבחינתן.
מחקרים הראו כי מימון של הפלות לא יוצר תחליף לאמצעי מניעה ואין מקרים רבים של הפלות חוזרות. הנתונים מהארץ הראו שמי שזקוקות לעזרה הזו יותר מכל ומגיעות לוועדות להפסקת הריון הן נשים שהרו מחוץ לנישואים, שמגיעות מרקע סוציו־אקונומי נמוך. ההחלטה הזו אולי גם תסלק את הוואקום שבתוכו פעל ארגון כמו "אפרת", שאליו פנו נשים במצוקה כספית, ומכבש הלחצים הזה ייפסק.
ההחלטה הזו היא אולי גם סימן לדומיננטיות הנשית בוועדה שלראשונה מחצית מחברותיה היו נשים. מהפכה גדולה עוד יותר תתרחש כאשר גם החוקים האלו ישתנו וזכות האישה על גופה תהפוך למוחלטת ולא רק על תנאי. יכול להיות שבכיוון הזה השרה גרמן עדיין לא אמרה את המילה האחרונה ויש יוזמות נוספות לשינוי חקיקה מהשטח.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
