חג לאוהבי ישראל

רכישת בית־הדפוס של העיתון "מעריב" על ידי "ישראל היום" היא יום חג ממש לשוחרי הדמוקרטיה, לאוהבי הארץ המופלאה שלנו, לאזרחים שיודעים שצה"ל הוא צבא השחרור של היהודים במולדת ולא צבא כיבוש, ובעיקר לישראלים שבמשך שנים לא מוכנים להיכנע לרוח הנכאים ולתבוסתנות של ערוצי התקשורת הישראלית.

העיתון "ישראל היום" שינה את מפת התקשורת הישראלית והחזיר לרבים במדינה את האמון בתקשורת כמרכיב מרכזי בהגנה על הדמוקרטיה. לאורך שנים, אינספור ישראלים ניתקו את עצמם מהתקשורת. נמאס להם לשמוע מבוקר עד ערב שהאויבים שלנו צודקים, שבישראל רע ולכן כדאי לרדת לברלין או לאוסטרליה, ובעיקר שמחה לאיד בכל פעם שמישהו סבר - בצדק או שלא בצדק - כי ההנהגה כשלה.

"ישראל היום" מראשית דרכו נתן ביטוי להלכי רוח של אופטימיות ותקווה, לאמונה שיש דברים נפלאים בארץ הזאת, ושחיים בינינו נשים ואנשים מוסריים וערכיים. העיתון פעל בנחישות לגלות לציבור את האמת בלי מוראם של טייקונים, בעלי אינטרסים ושאר מלחכי פנכה של האליטה הישנה.

כשהעיתון "ישראל היום" החל לצאת לאור ב־2007, כלי התקשורת ההגמוניים של אותם ימים נקטו כלפיו לשון של זלזול. מתוך ניסיונם הם העריכו שהעיתון לא ישרוד אפילו שנה. היו להם תקדימים על מה לסמוך. המונח חינמון היה מטבע עובר לסוחרי הידע והמידע. היום כל אותם נביאי שווא מוכנים כבר לאכול את הגיליונות של העיתון, שמאז 2011 מוביל בשיאי החשיפה לציבור הקוראים בישראל.

אזרחי ישראל אוהבים את "ישראל היום" לא משום שהוא מחולק חינם. היום גם המתחרים משווקים את העיתונים שלהם במקומות רבים בחינם. הצלחת העיתון היא בזכות התחושה שיש סוף סוף ביטוי תקשורתי לדעת רוב הציבור במדינת ישראל. ציבור שקולו לא נשמע ולכן נוצר רושם מוטעה כאילו מדינת ישראל כולה הפכה להיות מעוז עולמי של שמאל ליברלי חסר שורשים יהודיים.

רכישת בית־הדפוס היא נדבך נוסף בהעצמתו של העיתון ובהצבתו בקידמת העשייה התקשורתית במדינת ישראל. ביטוי של קביעות ויציבות בעת שרבים מאמצעי התקשורת מקרטעים ונשחקים עד דק. אז חג שמח.