"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המשא ומתן לא מת

,עודכן

תעמלן יעיל אינו רק מי שנושא את דבריו מצויד בנימוקים קליטים ובשפה רהוטה, אלא מי שיכול לעבור מבמה לבמה, מאולפן לאולפן וממיקרופון למיקרופון, ולדקלם את הדברים כאילו נאמרו בדם ליבו, לראשונה. מבחינה זו ברק אובאמה הוא תעמלן יעיל מאוד, שניצל את הכנסת האורחים במגרשו הביתי בפורום של חיים סבן כדי לדבר ישירות אל הציבור בישראל.

הכל היה מתוכנן. גם המינון. סביר שידע מראש כי יישאל על התבטאותו החריגה של תום פרידמן ב"ניו יורק טיימס" נגד בנימין נתניהו, והכין מבעוד מועד את העקיצה לראש הממשלה לצד שבחים. אלתורים לא היו בהצגת הבכורה של אובאמה־סבן, וזה מקובל.

בדבריו נטולי החידוש על ההסכם עם איראן חשף בהרחבה פרטנית כל מה שיכול להיחשב כצעד המכביד על התקדמות מיזם הגרעין האיראני, ועקף סוגיות שונות הקשורות להעשרת האורניום, למשל. ביסודו של דבר יש נימוקים לכאן ולשם שאינם מדידים. אובאמה מעניק משמעות עמוקה יותר מנתניהו לבחירתו של הנשיא חסן רוחאני. אם אובאמה רואה נכון - מה טוב; ואם נתניהו - כי אז איזה תיקון ניתן ליישם?

השוואה אחת עלתה דווקא בדברי הנשיא. מצבו מול איראן שונה מההסכם שהשיג ביל קלינטון עם צפון קוריאה, אמר, כי בשעת החתימה כבר החזיקה פיונגיאנג בפצצה. לא כן מול טהרן. נכון, אך אם בחשאי יפתחו האיראנים במעבה ההר את הנשק הגרעיני - מה נותר לאובאמה לעשות? לא נשאל, ואין בפיו תשובה.

אובאמה נקט טקטיקה דומה גם בנושא הפלשתיני. הוא הדגיש את רצון שני הצדדים, ובאורח טבעי כיבד את האכסניה והתעכב יותר על צורכי הביטחון של ישראל. אף על פי שהעיר בחיוך כי אינו דובר של ג'ון קרי, שניהם התנבאו בלשון נביאים אחידה כי ההסדר עם אבו מאזן אפשרי יותר מכפי שנראה. זו טקטיקה נכונה להצלת המשא ומתן אם הוא אכן על סף שיתוק.

דווקא בעניין זה היתה לו פרטנות מעניינת. הוא מדבר על הסכם מסגרת עד תאריך היעד, ולאו דווקא על הסדר לביצוע מיידי. אך העובדה שהוא לוחץ בהתמדה על נתניהו ואבו מאזן לקבל החלטות פוליטיות כואבות מלמדת כי יש לאמריקנים תוכנית כלשהי - הסדר ביניים או הסכם מסגרת - והם גם מבקשים לפצות את ישראל בטכנולוגיה צבאית להגנתה אם תיאלץ לוותר על יתרון גיאוגרפי בשטח. זה נקרא יישומי.

משני צידי המתרס יש מי שזורע פסימיות (למשל, אביגדור ליברמן). אין זאת אומרת שהצדדים הגיעו למבוי סתום. גם אין ללמוד דבר סופי מהצהרותיהם. אם גם מוכנים הפלשתינים לקבל את הפרק הביטחוני שמציעים האמריקנים - רמאללה רוצה שכל ויתור שלה יתקבל בגניחות ובזעקות שבר.

עדיין הסיכוי להסדר (אפילו רק ביניים) נראה קלוש למדי; ועדיין נכון לומר שהמשא ומתן לא מת. כך עלה אמש גם מדברי אובאמה.

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר