חוכמה גדולה היא ללכוד את גורליותו של העידן תוך כדי תנועה. הפרספקטיבה, מעלתה של ההיסטוריה, היא גם לרועץ לאיש הרוח, שכן כיצד יאמוד את חשיבות ההווה?
ולדיסלב חודסביץ', סופר רוסי בן "תור הכסף", היה דמות אינסטינקטיבית שעיכלה במהירות את הכאן ועכשיו. כבר בעשור הראשון של המאה ה־20, החל, כבן למשפחה פולנית־יהודית מומרת שנטמעה בבורגנות המוסקבאית, לתעד דמויות מפתח בסביבתו - תיעוד שהפך לאוגדן הספדים ופורטרטים תחת השם הנפלא והרב־משמעי "נקרופוליס" (ומצטרף בספר ל"המסדרון הלבן" - זיכרונות שונים). התרגום של דינה מרקון, שמגשר באגביות ברוכה על יותר מ־80 שנה מאז נכתב (הקובץ פורסם ב־1939, שנת מותו של חודסביץ', אך נכתב על פני עשור וחצי), וגם הכריכה האפלה והמחוספסת, תורמים לחוויה שמוצעת לקוראי העברית.
מביט מן הצד אך נוכח בסלון ההתרחשות, חודסביץ' מבצע ב"נקרופוליס" פעולה כפולה - ביוגרפית ושיפוטית. הוא בא במגע עם הדמויות שעליהן כתב: מהמודרניסט ולרי בריוסוב (שתירגם לרוסית את ביאליק), עבור במשורר סרגיי יסנין שתורגם לעברית על ידי רחל, ועד הסופר הענק מקסים גורקי.
חודסביץ' פעל, כפי שכותב ד"ר ולדימיר פפרני באחרית דבר מחכימה, ב"תקופה של קבוצות ספרותיות שפעלו בדומה למפלגות הפוליטיות"; בהקשר זה, בולט הפורטרט של בריוסוב, שלאחר המהפכה התייצב בהתלהבות לצד המשטר הקומוניסטי.
חודסביץ', שהחרים את השלטון, משרטט את דמותו של בריוסוב באור שלילי, כמי ש"השתחווה לעריצות חדשה". באחת האנקדוטות הוא מספר כי פעם התקשר אל בריוסוב בעניין כלשהו, והלה ענה לו: "אני לא מבין אותך, ולדיסלב פליציאנוביץ', אתה פונה לאדם בתפקיד ומנסה להטות אותו להפרת האינטרסים של המוסד שהופקד בידיו".
חודסביץ' כותב, בהומור לא סמוי, כי "ברגע ששמעתי את המילים 'אדם בתפקיד' ו'מוסד שהופקד בידיו', ויתרתי על המשך השיחה". מטבעות הלשון הקומוניסטיות היו ברורות אחרי מהפכת אוקטובר.
יותר מדיוקנאות לוכד חודסביץ' בכתביו שקיעה תרבותית של עידן פואטי מלא בהוד, ובדרך למטה יורד לפרטי דירות הפאר של חביבי השלטון וחיי האשפתות של המנודים. באחד הקטעים, "ארוחת בוקר בסורנטו", הוא מתאר שהות בווילה של מקסים גורקי בעיר החוף האיטלקית, יחד עם קונסול סובייטי ומשורר זר, שהופכת לגרוטסקה על הגירה ודיפלומטיה; בזיכרון אחר הוא כותב כיצד, בתקופת עבודה בעל כורחו ב"מדור התיאטרלי" הקומוניסטי, הסכים להזמנה לקרמלין רק כי "מוטב להאזין למחזות איריים בבית חמים מאשר בקור".
כך ש"נקרופוליס" הוא ניסיון מפואר להנציח עידן אבוד, אבל הוא גם תמרור אזהרה: ההווה ידוע כמי שמתקשה להפיק לקחים מן העבר.
נקרופוליס; המסדרון הלבן / ולדיסלב חודסביץ'; מרוסית: דינה מרקון;
כרמל, 303 עמ'
