מילים, מילים, מילים
,עודכן
רק הניסוח מפריד בין איראן למערב כדי להגיע להסכם - כך טיפטפו אמש המקורות לעיתונאים הרבים המסקרים את הפארסה הנקראת שיחות הגרעין. האיראנים דורשים כי בהסכם הביניים תוכר זכותם להעשיר אורניום, גם אם זה לרמה נמוכה של עד חמישה אחוזים. המערב מוכן רק להפנות את האיראנים לסעיף 4 באמנה לאי הפצת נשק גרעיני, הסכמה שבשתיקה. הבעיה שלנו היא שמעבר לאותה נקודה, יש עוד כל כך הרבה דברים בעייתיים בפרויקט הגרעין האיראני. אבל העולם מתעסק בז'נבה ב"מילים, מילים, מילים".
ארבעת הימים האחרונים לימדו אותנו כמה דברים חשובים: ראשית, הסנקציות אמנם עובדות, אבל כנראה לא מספיק. איראן עדיין לא על הברכיים, אחרת כיצד אפשר לפרש את העקשנות האיראנית שלא להיענות לדרישות המעצמות.
שנית, פרויקט הגרעין האיראני אינו באמת למטרות אזרחיות, כי אחרת היו האיראנים נענים למה שהציעו להם המעצמות; להעשרת אורניום, לבניית כור המים הכבדים לייצור פלוטוניום באראק ולהגבלת תנועת הפקחים - שעליהן לא מוכנים האיראנים לוותר - יש רק משמעות אחת: פצצת גרעין.
שלישית, למשלחת האיראנית החייכנית אין מנדט לוותר על פרויקט הגרעין. הם קיבלו כרטיס טיסה לז'נבה כדי להשיג הקלות בסנקציות. לא יותר.
רביעית, רק להחרפת הסנקציות יש יכולת אמיתית לאלץ את איראן להתקפל, להיענות לדרישות ובעיקר להשיב את פרויקט הגרעין לאחור. חמישית, העולם שלנו צבוע (לא חדש) כשזה קשור לישראל. בז'נבה, ביום רביעי, שידרו עסקים כרגיל וחייכו לאיראנים בטבעיות רבה, אחרי שכמה שעות קודם חמינאי דיבר על היעלמותה הצפויה של ישראל (כיצד? בעזרת גרעין איראני? הוא לא פירט). היינו מצפים באותו רגע מהנושאים ונותנים להעמיד את האיראנים במקום.
שישית, הקשיים רק מלמדים עד כמה העיסקה שנרקמה לפני שבועיים לא היתה "הסכם רע", כי אם הסכם גרוע. ומה היה קורה אם צרפת לא היתה מתעקשת?
אחרי פגישתו אתמול בבוקר עם זריף ואשטון, מזכיר המדינה ג'ון קרי יצא למרכז ז'נבה כדי לקנות שוקולדים שוויצריים לרעייתו. חבל שהוא לא חשב גם לקנות באותה הזדמנות שעון לאיראנים ולהראות להם מה הדד־ליין של השיחות.
גם אם יהיה בסוף "הסכם ביניים" או סתם "הבנות" או בכלל הודעה על המשך שיחות, כל זה מצביע רק על דבר אחד - רה"מ נתניהו באמת צודק: איראן עובדת על כולם, פעם בקללות ופעם בחיוכים.
אגב, מה שהיה לנו בארבעת הימים האחרונים בז'נבה יכול בהחלט להיות טרגדיה שייקספירית, אבל גם הצוות של מונטי פייתון יכלו לעשות כאן מטעמים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנובועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.
