במערכת הפוליטית מתייחסים לאביגדור ליברמן כאיש שאוהב להפתיע. כבר בדצמבר 1997 הפתיע את כולם כשהודיע בפתאומיות על התפטרותו מתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה. ב־2006 שוב הדהים כשהחליט להיכנס לממשלת אולמרט וקצת יותר משנה אחר כך עשה זאת שוב כשיצא ממנה ללא כל התראה. בשנה שעברה הפתיעו הוא ובנימין נתניהו כשהודיעו על ריצה משותפת בבחירות. בשבועות האחרונים מתכננים השניים את ההפתעה הבאה.
ביום שני יתמנה ליברמן, שוב, לשר החוץ. הפעם, ללא חטוטרת משפטית על גבו שליוותה אותו 17 שנה, יהיה ליברמן חופשי לראשונה מכל שיקול שאינו פוליטי טהור. מעכשיו, יעשה ליברמן רק מה שטוב לליברמן. וכבר זמן רב שהוא לא מסתיר את כוונותיו: לכבוש את הנהגת הימין.
זיכויו המוחלט אתמול יביא ככל הנראה לשקט וליציבות בקואליציה. ליברמן זקוק לזמן כדי לבסס את מעמדו. בבחירות המוניציפליות הוא חטף לא מעט, ולא רק בירושלים. האינטרס המיידי שלו הוא לחזור לעמדת מפתח בהנהגה, כשר בכיר חבר בפורומים המדיניים והביטחוניים החשובים ביותר, ולנהוג באחריות ובמתינות, כפי שנהג בקדנציה הקודמת.
ההחלטה הכמעט מתבקשת שאליה הגיע ליברמן כבר לפני כמה חודשים היא להתברג בצמרת הליכוד. לשם כך עליו להביא למיזוג המפלגות. ואולם בליכוד יש לא מעט גורמי מפתח המתנגדים לכך אם המהלך יכלול שריון עבורו ועבור אנשיו. ליברמן אמנם יוכל להתברג בקלות בצמרת הליכוד גם ללא שריון, אולם מרבית חבריו למפלגה לא יצליחו לעבור את מבחן הפריימריז ויישארו בחוץ. האם וכיצד יצליחו הוא ונתניהו בסופו של דבר להעביר את המהלך? זו כנראה תהיה ההפתעה הבאה.
נתניהו זקוק לליברמן בשביל השקט וליברמן זקוק לנתניהו בשביל ההמשך. החיבור בין השניים עשוי להחליש כל ברית אחרת שנרקמה בתקופת ההמתנה בין מנהיג ישראל ביתנו למנהיגי ש"ס והבית היהודי.
מעניין היה לראות את בכירי שרי הליכוד מברכים על זיכויו של ליברמן. הרי זיכויו הוא מכה אנושה לכוונתם להתמודד על הנהגת מחנה הימין ביום שאחרי נתניהו. אין להתפלא, אם כן, שכל המברכים והמקלסים רגע אחרי שהשתבחו בליברמן, החלו לפעול במלוא המרץ למגרו.
