האולפן של אילה חסון בערוץ 1 דמה בערב שבת ללהבת אש חדשותית. היא פירסמה את גירסתו של בועז הרפז מפיו ובשמו ובקולו. נכון אמר לה ארי שביט מ"הארץ" כי בעשותה כן חשפה את עד־המדינה־בכוח בפרשת החתירה של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי תחת הממשלה החוקית, הממונה על הצבא, ונגד שר הביטחון אהוד ברק. היא מילאה את המקום שהיה צריך לממש זה זמן רב היועץ המשפטי יהודה וינשטיין, וכשל.
השערורייה הגדולה המרחפת על הדמוקרטיה הישראלית מאז 2010 מוכרת לי על בורייה. מייד עם פרסום "מסמך גלנט" - כך נקרא בתחילה בפי רוקחי המזימה - היה "ישראל היום" העיתון הראשון והיחיד שקבע כי הוא זיוף אחד גדול. "מכתב זינובייב", כיניתי אותו בהשוואה ובדימוי להונאה אשר גרמה ב־1924 למהפך זדוני־פלילי של השלטון באנגליה (אתמול כתב רביב דרוקר בסגנון תמוה כאילו בנימין נתניהו זיהה באשכנזי מתחרה ו"שילח את עלון התעמולה שלו במתמודד העתידי". אני מעיד כי יותר מכל אחד אחר ב"ישראל היום" מתחתי ביקורת על התנהלות אשכנזי בפרשה זו. לא בהנחיה של נתניהו או מישהו מטעמו. פשוט לא היה ולא נברא).
לאחר מכן כתבנו ד"ר רונן ברגמן ואני את הספר "הבור", שתיאר את מעללי אשכנזי וארז וינר ואבי בניהו והרפז. עם פרסומו סברתי כי דבר בעסק הביש הזה אינו יכול עוד לגרום לי להפתעה, ובכל זאת צפיתי שלשום בטלוויזיה בתדהמה. אמנם רוב העובדות פורסמו כבר במרוצת שלוש השנים שחלפו מאז, אבל הפעם זה היה אותנטי להחריד, מזעזע מן הרגיל.
עלי להוסיף שתי נורות אזהרה: חתני אילן שילוח פירסם ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" מודעה שתיארה את מעשי חבורת אשכנזי כ"פוטש", חתירה תחת הממשלה החוקית (יש הטועים לחשוב כי פוטש ייתכן רק במקרה של הפיכה צבאית, אך לא כן). בניהו תבע ממנו התנצלות כוללנית ופיצוי של 2.5 מיליון שקלים. בסופו של יום גישרה נשיאת בית המשפט המחוזי הילה גרסטל ביניהם. בניהו קיבל אפס שקלים ואף לא בדל של התנצלות, אם כי שילוח ניאות, כאות של אזרחות טובה בלבד, לתרום 50 אלף שקלים לצנחנים. מדוע דווח על כך רק במשורה? האם מפני שיש לבניהו חברים בתקשורת?
נורת האזהרה האחרת היא שהרפז הגיש תביעת דיבה נגד ד"ר ברגמן ונגדי, והיא מתבררת בבית המשפט המחוזי בירושלים. לפיכך לא אתייחס עתה בפומבי לשאלה אם הרפז דובר אמת, אם לאו.
סדום ועמורה מודרניים
המשדר שלשום (וגם ראיון של הרפז עם אמירה לם ב"ידיעות אחרונות") נדרש מפני שכל רשויות החוק ניגפו לפני תעלולי אשכנזי. מייד בהיפתח החקירה יזם הרמטכ"ל (ב־8 באוגוסט 2010) שיחת טלפון מבית ידידת משפחתו, ולפי התיאור שבפי הרפז תיאם עימו לכאורה עדות במשטרה באשר למידת הקירבה ביניהם וניסה להרחיק מסיפור המעשה את אשת הקשר המרכזית, רעייתו רונית אשכנזי.
תוכן השיחה חשוד לכאורה כשיבוש חקירה, אבל וינשטיין סגר את התיק. "עיני מי תנקר?" האם לא היה צריך להתפטר? לא בגלל טעותו אלא אולי בשל דבקותו בה? הוא הישהה את החקירה הפלילית. רק לאחר שהתפתל ושב להתפתל, נענה לקביעת הפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני שיש לקיים חקירה פלילית.
בשיא ראיונו עם חסון אושש הרפז את הטיעונים (בעיקר ב"הארץ" וב"ישראל היום") שבפועל היה פוטש, שכאמור אינו חייב להיות באמצעים אלימים. לדבריו, היתה התארגנות של פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי עסקים לצמצם את תקופת הצינון החלה על רמטכ"ל המסיים את תפקידו בטרם ייכנס לשדה הפוליטי, כדי להפוך את אשכנזי לראש הממשלה ללא דיחוי. הבעיה מתעוררת כיוון שאשכנזי עדיין היה במדים.
האם רמז הרפז בין היתר גם לשמעון פרס, שממרום שבתו במשכן הנשיא קרא לצמצם את תקופת הצינון, והעניק לאשכנזי במדים תבליט של דוד בן־גוריון? ולאישים אחרים בצמרת העבודה? ראוי שיישאלו על כך, ויסבירו.
אי אפשר להעלות על הדעת תיאורים מאוסים יותר מאלה שהיו בפי הרפז. טוען שרעיית הרמטכ"ל ניפקה לכאורה חומר נגד יואב גלנט כדי למנוע את בחירתו החוקית לרמטכ"ל הבא; ומספר שהוא וארז וינר שוחחו על תצלום נסתר של אלוף בצה"ל וחדירה לחייו הפרטיים, רק מפני שנחשד באהדה לעמדותיו של ברק? אם התיאור שבפי הרפז נכון - וזה צריך להיבדק במסרקות של ברזל - הרי זה פוטש קלאסי.
כאשר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס נענה לבקשת אשכנזי להוסיף משפט חיוור שלא היה פוטש, הוא כשל שלא מדעת כי העובדות לא נפרסו לפניו כראוי. הוא גם טעה בהסכימו למחוק מהדו"ח את ההערה שנכתבה בטיוטה המקורית שאשכנזי "גימד", כלשונו, את קשריו עם הרפז. אך ביסודו של דבר, לינדנשטראוס תפס את השור בקרניו כאשר קיבל מהרפז תצהיר אשר הכיל את העובדות שחשף שלשום בטלוויזיה ומייד - ב־2 במאי 2012 - ביקש מווינשטיין לפתוח בחקירה.
חקירה ממאי 2012 היתה מייתרת את השידור שלשום וחוסכת את הזמן הרב שחלף מאז, ואפילו עתה - לאחר שנשמעו קלטות מהשיחות בלשכת אשכנזי - ניכר עדיין היסוס באשר למימדי החקירה. הפצ"ר עפרוני עומד כסכר מפני הנטייה לנטוש את הפרשה, להטיל עליה צל ולעטוף אותה בשקט חשוך.
השפל המוסרי של קבוצת אשכנזי כפי שעלה בפי הרפז - ושוב יש לזכור כי גרסתו חייבת להיבדק היטב, ואין לקבלה כמובנת מאליה, אבל היה אסור להזניחה כשנה ושבעה חודשים - כמעט גרם לעלילת דם. "מסמך הרפז" יצא מווינר בלשכת אשכנזי למקורבו ד"ר גבי סיבוני, שמסרו בשרשור לערוץ 2, ורוב הציבור היה מוכן לקבל את העלילה כאילו מדובר בקנוניה של ברק ויואב גלנט ויוני קורן נגד הרמטכ"ל, שהכל כינוהו בחיבה "מאמי". אין לכך צורך במילים מכובסות, זה פשוט איום ונורא. סדום ועמורה במהדורה מודרנית.
הוסיפו חטא על פשע
עתה מתברר כי יזמי הקנוניה לכאורה (לגירסת הרפז שצריכה בדיקה משטרתית) הוסיפו חטא על פשע ורימו אותו כאילו בני גנץ הדליף את "מסמך הרפז" לטלוויזיה. אם זה אכן נכון - זו הרעלת בארות, וחבורת אשכנזי חייבת התנצלות הן לגלנט, שממנו נטלה בדרכי לסטים את תפקיד הרמטכ"ל, והן לגנץ שהכתימוהו על לא עוול בכפו.
אם הרפז בודה מליבו - למי ולמה ממתין וינשטיין, שמקפיא במגירתו כתב אישום חמור נגדו? ואם הרפז דובר אמת - כי אז חבורת אשכנזי היא מורסה ציבורית המאיימת על הדמוקרטיה. אסור להניח לו לחזור אל מקורות הכוח וההכרעה והסמכות.
לטעמי גם אסור להשאיר את וינשטיין על מכונו. יקום וישוב למשרדו הפרטי, וניפרד כידידים. גם המשטרה בתקופת כהונתו של דוד (דודי) כהן התנהלה בצורה מדאיגה. צריך לקוות כי החקירה שנפתחה עתה תתנהל ביושרה.
יש מי שקשה להם לקבל כי אשכנזי אינו מה שקיוו וסברו. בתוך נחיל של עיתונאים שהלכו שבי אחרי גירסת אשכנזי, יש לתמוה על שלושה הזוכים להערכה. מקובל עלי כי אמנון אברמוביץ', אמיר אורן ורוני דניאל האמינו בכנות לרמטכ"ל שסרח וחשדו בתום לב בברק, וזה בסדר; גם אין מניעה שימתחו ביקורת חריפה על ברק לפני פרשת אשכנזי, במהלכה ואחריה; אבל בעניין זה שגו. ברק נהג בניקיון כפיים.
זה קורה לכל אדם בחייו. לא נעים, אבל גם לא נורא להתייצב מול הצופים והקוראים והמאזינים ולומר - "טעיתי". זה מזכך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו