"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

למה "ידיעות" מנסים לשכנע שרע כל כך?

,עודכן

"ידיעות אחרונות", כבר כמה שנים, לא מצליח להתאושש מאובדן ההגמוניה על סדר היום הציבורי. ברוב מצוקתו הפך העיתון להיות מדריך לדיכאון ישראלי ובכל יום מפרסם מנת ייאוש יומית. כותרות ענק מנסות לשכנע כי המדיניות קורסת, ישראל מבודדת וכלכלתה בועה מתנפצת. הכל שחור משחור.

במהדורת סוף השבוע שבר "ידיעות" את כל שיאי הדכדוך. במוסף המרכזי פורסם ראיון ארוך עם המשורר נתן זך, שהבהיר שלא היה ממליץ לאף אחד לבוא לישראל כי יש הרבה מאוד מקומות טובים בעולם. כמו כן הוא ממליץ להסתלק מהמדינה "לכל מקום, לברלין, לטובתכם, להנאתכם".

המשורר מודה שישב בקפה כסית משש בערב עד שש בבוקר ומתגאה בשתיינות שלו ושל חבריו המשוררים, אותם אלה שרצו לעצב את דמותה של החברה הישראלית בדמותם שלהם. לדבריו, התרבות שלנו היא קטסטרופה, כמובן חוץ מזו שלו. לצערו, בחרנו את המקום "הדפוק הזה", כאילו היו לנו הצעות טובות יותר באירופה, שבה השמידו שליש מבני עמנו. זך אף טען כי אי אפשר לשיר עוד בישראל, שהרי גם הציפורים לא שרות כאן עוד. מעניין מתי הוא יצא בפעם האחרונה מהביצה התל־אביבית, שהיא תמונת עולמו כולה; ביצה שבה כולם נהנים מהעובדה שהם חושבים אותו הדבר.

זך שייך לדור שרצה לנתק את ישראל מיהדותה, ונכשל בענק. היהודים שבו הביתה, למקום שלא היו בו ציפורים כלל, ייבשו את הביצות, נלחמו על השחרור ועל החירות ובנו מדינה לתפארת. על אפם ועל חמתם של יושבי קפה כסית. בישראל מתעצבת מדינה יהודית ודמוקרטית מופלאה שאין כמותה בעולם; ציפורים נודדות מכל העולם בנו כאן קן לתפארת והן שרות בכל יום. דא עקא שלא כל אחד יכול לשמוע את השירה הרוממה. גם משוררים לעיתים אוטמים אוזנם משמוע. זך מתוסכל, הציבור איבד את האמון ברבים מהמשוררים, שתמיד ראו לנגד עיניהם את הצדק של האויב ופחות את הצדק של בני עמם.

וכאילו לא די בזך, במוסף "7 לילות" מובא ראיון עם דודו זר מ"פרפר נחמד". זר התעופף ללוס אנג'לס ומסביר לנו שישראל לא אוהבת אותו. השחקן מציע לילדים שגדלו על תוכניות הטלוויזיה שלו לחיות באוסטרליה או בברלין. בחוסר היכרותו עם ארה"ב הוא אומר שלכולם באמריקה יש. יש לי חדשות בשבילו: המונים באמריקה אין להם. יבושמו לדודו זר החיים בלוס אנג'לס, אנחנו וילדינו נמשיך לחיות כאן ולחפש פרפרים אחרים בגלבוע, שלא מתפרפרים. את הבית לא עוזבים, גם אם אמנים מתוסכלים ומשוררים בלתי מחוברים מטיפים לירידה.

אחרי ראיונות שכאלה מתפלאים ב"ידיעות" שציבור הקוראים נוטש אותו בהמוניו. סביר להניח שבנסיבות אלה שוב ינסו בעלי העיתון להפעיל חברי כנסת ביוזמות חקיקה אנטי דמוקרטיות, נגד "ישראל היום". כפי שכבר ניסו בעבר, ונכשלו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מערכת היום

מערכת "היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.

כדאילהכיר