נתניהו אינו האדם היחיד בישראל שאינו מאמין למשטר האיראני. ראשי הממשלות שקדמו לו, כולל יצחק רבין ז"ל, היו מודאגים אף הם מאותו איום. איום הגרעין האיראני הוא סוג של קונצנזוס, והדרך שבה יש לטפל באיום היא אולי המקור לחילוקי הדעות.
נתניהו הצליח לגרור את הקהילה הבינלאומית לסוגיה האיראנית. מה שנתפס בתחילת שנות ה־90 כבעיה ישראלית, הפך היום לבעיה עולמית. נתניהו חייב לנסות באו"ם, בנאומו החותם את העצרת, לחשוף את הבלוף האיראני.
בפגישה עם אובאמה הדברים מעט שונים. קשה לחשוף בפני נשיא ארה"ב דברים שהמארח כבר יודע. לאובאמה יש, מן הסתם, נגישות לחומר המודיעיני האיראני. מה שנתניהו צריך לשמוע מאובאמה זה מה גובה האשראי שקיבלה איראן מוושינגטון, ובעיקר לכמה זמן.
כשראש הממשלה יישב בחדר הסגלגל, אובאמה כבר יהיה לאחר שקיבל את ההחלטה ובחר לתת סיכוי לערוץ המדיני. מאחר שהאופציה הצבאית כבר עמוק במגירה, בטווח הקצר אין טעם גם לריב בנוסף עם האמריקנים. אפשר לא להסכים ולהישאר חברים. ההיסטוריה מלאה דוגמאות, אפילו בין מנהיגים עם השקפת עולם דומה דוגמת בגין ורייגן.
נתניהו, כאמור, לא מגיע לבד לוושינגטון. מעבר לעובדה שיש לו גב בישראל בכל הקשור לסוגיה האיראנית ולחוסר האמון שיש לישראלים כלפי כל מילה שיוצאת מטהרן, יש לראש הממשלה גם את הקונגרס האמריקני, שמבטיח לו כי הסנקציות לא יוסרו במהרה, אם בכלל. נתניהו לא נכנס לפגישה עם אובאמה כשהוא לגמרי לבד. הוא היה מעדיף סיטואציה אחרת, אבל עדיין יש לו גב.
כאמור, אין טעם לריב עם אובאמה, בעיקר אחרי כל המחוות שעשה לאחרונה ראש הממשלה, שאף הביאו לו כאב ראש לא קטן במפלגתו. מחוות שחרור האסירים עם חידוש המו"מ עם הפלשתינים לא הוסיפה לו קרדיט במחנה שלו, וגם התמיכה של השדולה הישראלית בארה"ב בנשיא אובאמה, כאשר האופציה הצבאית בסוריה היתה מונחת על השולחן, היא עוד מחווה/הימור של נתניהו.
אובאמה גם צריך לזכור את המחוות כשהוא פוגש את נתניהו. הטון בין השניים צריך להיות מבין, לא תקיף. האיום הוא מטהרן. לא מוושינגטון ולא מירושלים.
מדובר בשני מנהיגים שנבחרו על ידי בוחריהם מסיבות הפוכות: מאחד, נתניהו, מצפים רבים מבוחריו לחסל את איום הגרעין האיראני ואילו מהאחר, אובאמה, מצפים רבים מבוחריו שלא יפתח במערכות צבאיות. השניים צריכים להבין בשל איזו אג'נדה כל אחד נבחר, אבל גם צריכים לזכור כי דעת הקהל של השניים בעיקר לא מאמינה לאיראנים.
לכן אולי הדבר האידיאלי מבחינת השניים זה שהראשון יכבד את היוזמה של מארחו, ואילו השני יבין את הסקפטיות של אורחו. הרומן האמריקני־איראני חייב להיות קצוב בזמן.
מאחר שכולם מסכימים כי אין לפנינו הרבה זמן ואיראן מתקרבת והולכת בצעדי ענק להפוך למדינת סף, לא צריכים אובאמה ונתניהו למשוך זמן רב מדי את חוסר ההסכמה ביניהם לגבי הדרך שיש לנקוט כלפי איראן.
ובינתיים, ישראל חושפת מרגל איראני שפעל בשטחה, ואילו בראיון לרשת ABC האמריקנית תוקף שר החוץ האיראני זריף את ישראל שמוליכה את העולם שולל, בזמן שאיראן לטענתו אינה חפצה כלל בנשק גרעיני. מסע הקסם האיראני פסח על ישראל. יכול אפילו להיות שהאיראנים שידרגו אותנו לעמדת השטן הגדול. זה רק יכול לעזור.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו