החברה שצמחה מתוך המלחמה

מאז מלחמת יום הכיפורים מקבלים הימים הנוראים משמעות עמוקה הרבה יותר. ממשית. גם השנה יתייחדו לפני החג משפחות אלפי חללי צה"ל, ובימים הללו יצופו ויעלו מחדש הזיכרונות המרים של פצועי המלחמה ושל לוחמיה.

ארבעה עשורים מלאו למלחמה. עבור כלל הציבור מדובר במחשבות על העבר, על ההווה ועל העתיד. בדומה למה שהתחולל לפני עשור, השנה גם נחשפו ופורסמו חומרים ומסמכים חדשים השופכים אור על המלחמה כולה ומה שמעבר לה. כך, למשל, עדויות אותנטיות נוספות מאותה תקופה מצריכות חשיבה מחדש על נסיבות סירובה של ראש הממשלה גולדה מאיר ליוזמות שלום שונות. זאת ועוד, אל מאגר סיפורי הגבורה נוספו השנה סיפורים של לוחמים שחירפו את נפשם במהלך הקרבות, וראוי שפועלם ייחקק באותיות של זהב בפנתיאון הישראלי, ושהם ייזכרו היטב בזיכרון הקולקטיבי. זאת על רקע קולות המנסים, חזור ונסה, ליצור מצג ציני ולפקפק בגבורה ובנכונות להקרבה של לוחמי צה"ל.

אך עם הצער, הכאב הקשה מנשוא והאובדן, ראוי שנזכור את מלחמת יום הכיפורים כמלחמה שבה איבדנו את התמימות והענקנו משמעות אמיתית לדמוקרטיה הישראלית. זו היתה המלחמה שלאחריה מה שהיה, לטוב ולרע, הוא לא מה שיהיה.מלחמה שלאחריה צה"ל השתנה לחלוטין. מלחמה שלאחריה שינתה התקשורת הישראלית את פניה לבלי הכר והפסיקה ליישר קו אוטומטי עם הממסד. מלחמה שתוצאותיה שירטטו מחדש את קווי התיחום של הפוליטיקה הישראלית, שכן ניקוי הפוליטיקאים מאחריות בוועדת אגרנט הוציא לראשונה לרחובות את הציבור הישראלי שבישר את מהפך 1977, שבו לראשונה הוחלף השלטון. בעקבות זאת יש לומר שיותר מכל, זו היתה המלחמה הראשונה שבה הציבור לא רק הבין את משמעות המילה אחריות, אלא תבע ואף אילץ את מנהיגיו לקבל אותה.

לא, אין מדובר רק בהפגנות שאותן החל מוטי אשכנזי, אלא גם בכך שמתוך המלחמה קמו להן "גוש אמונים" מצד אחד ו"שלום עכשיו" מצד אחר. הווה אומר, שאל הפוליטיקה הארצית הצטרפו צעירים מבחוץ שהמלחמה השפיעה עליהם, והם ביקשו לעצב את פני האומה. פעילים משתי הקבוצות השתלבו לאחר מכן בפעילות בכנסת. המלחמה הזאת היא גם מלחמה שבה אפשר למתוח קו דמיוני מפריד בין הדור שנולד לפניה לדורות שנולדו אחריה, כי הארץ שינתה את פניה.

זוועות מלחמת יום הכיפורים יצרו את הפסימיות הגדולה ביותר של חיינו כאן מאז השואה ומלחמת השחרור, אך אחריתה החזירה את האופטימיות, משום שלמרות תנאי הפתיחה הקטסטרופליים - הצלחנו לנצח מלחמה קשה. מבחינה זו, שירה של דורית צמרת "החיטה צומחת שוב", שבוצע על ידי חוה אלברשטיין והעוסק בנופלי קיבוץ בית השיטה, מקבל משנה תוקף והוא סמל עבור החברה הישראלית כולה.