הקלפים טרפו את אובאמה

תסריט הבלהות במצרים מתממש לנגד עינינו (הידרדרות למלחמת אזרחים), ואין היום בעולם "בעל בית" שמסוגל למנוע אותו. לא רק בסוריה יורה היום הצבא לעבר אזרחים. ולא רק בסוריה הקהילה הבינלאומית מפולגת. וגם לא רק בסוריה אובאמה מושפל ומאבד את הראש.

הצבא המצרי שואף באמצעות הממשלה הזמנית להוציא את תנועת האחים המוסלמים מחוץ לחוק (כמו בימי מובארק). אין לו הרבה ברירה. לליברלים יש כוח שאותו ראינו ברחובות, לאחים יש כוח שנראה גם בקלפיות. בינתיים הצבא סופג ביקורת מהעולם על כך שהוא טובח באזרחים, אך זוכה (בינתיים) לגיבוי מחלק גדול מהחברה המצרית. גם אם המאבק הוא בעיקר סביב צביונה של מצרים, מוכן חלק גדול מהעם לקבל את הטענה כי מדובר במלחמה בטרור, כפי שטוען המשטר. העולם הנאור חושב מוסר, המצרים - אלה שאינם איסלאמיסטים - חושבים עתיד.

הנשיא מושפל

מצרים מדממת וזועמת. בזמן שהצבא והאחים המוסלמים מתעמתים ברחובות, במחיר גבוה של מאות קורבנות בסוף שבוע אחד, זועם הרחוב - ובעיקר הצבא - על וושינגטון. ארה"ב, בעלת הברית מספר אחת של מצרים, עם סיוע של 1.3 מיליארד דולרים בשנה, הפכה פתאום ללא רלוונטית. יש להניח שלא לזה התכוון הנשיא האמריקני בנאום קהיר המפורסם שלו ב־2009. במצרים אובאמה נתפס עתה לא כמי שלא מנע את נפילת מובארק, אלא כמי שתמך באחים המוסלמים. ובמקביל, בארה"ב הוא עוד יכול בקרוב להיתפס כמפר חוק מאחר שהוא מסרב להכיר בהפיכה צבאית במצרים, דבר שאוסר עליו להעביר את כספי הסיוע. ללא ספק סיטואציה קצת מביכה לנשיא.

האינטרס הסעודי

אובאמה מושפל. אחרי שסירב להיענות לשיחות טלפון של מזכיר ההגנה צ'אק הייגל, סירב הגנרל עבד אל־פתח א־סיסי, האיש החזק היום במצרים, לקבל גם שיחת טלפון מאובאמה. שר ההגנה המצרי מנהל מלחמה צבאית באחים המוסלמים, ובמקביל הוא פתח חזית דיפלומטית נגד ארה"ב. ביטול התמרונים הצבאיים של ארה"ב לא מרגשים את א־סיסי יתר על המידה. להפך, הם מדאיגים יותר את ירושלים, שזקוקה לצבא מצרי ידידותי, מקצועי וחזק כדי לשמור לנו מהצד המצרי על הגבול הדרומי.

הגנרל א־סיסי יכול להרשות לעצמו להמשיך בקו התקיף כלפי וושינגטון. בינתיים, הוא נהנה גם מגיבוי של הרחוב המצרי (עדיין), של חלק גדול מהליברלים, ובעיקר הוא כבר מצא לארצו תחליף לסיוע האמריקני: סעודיה, כווית והאמירויות הבטיחו להעניק סיוע של 12 מיליארד דולרים כדי לעודד את השבת היציבות ואת שיקום הכלכלה המצרית. לסעודים, דרך אגב, יש אינטרס מובהק להעניק את המענק. הוא גם תמיכה במשטר הצבאי, דבר שמבחינת ריאד ישיב את מצרים לימי מובארק, וגם נקמה באובאמה שהפקיר ידיד. הממלכה הסעודית, להבדיל מיריבתה המושבעת קטאר, עוינת את תנועת האחים המוסלמים, ומצדדת בפעילות הצבא המצרי המבטיח השבת המדינה למסלול הישן.

גם הרחוב המצרי מתקשה לשכוח כיצד השגרירה האמריקנית בקהיר התנגדה למהלך של תנועת "תמרוד", שהובילה את המחאה הגדולה של סוף חודש יוני, שהסתיימה בהפיכה הצבאית ב־3 ביולי.

זהירות, עצומה

תנועת "תמרוד" זכתה למחמאות מקיר לקיר בעולם בגלל אופייה הפתוח ובעיקר הדמוקרטי. אותה תנועה החלה בסוף השבוע להחתים על עצומה חדשה הקוראת "לעצור את הסיוע האמריקני למצרים", ומביעה את רצונם לבטל את הסכם השלום עם ישראל. רק זה עוד חסר לנו, שכדי לרצות את הרחוב ולהפנות לגמרי את הגב לאובאמה עוד יתחיל הצבא המצרי להפגין, חס ושלום, גם קרירות כלפינו. ראינו כבר במזרח התיכון כיצד קואליציות יכולות מהר מאוד להשתנות. מה גם שהצבא עוד יכול פתאום למצוא בהקשחת הטון כלפי ישראל דרך קלה להגיע לליבו של הרחוב.

מישהו בכלל זוכר היום כיצד וושינגטון ב־2009 בנתה על היציבות המצרית כדי להעניק תנופה מחודשת למו"מ ישראל לפלשתינים? האם זה באמת הדבר העומד בראש סדר היום באזור? אבל ישראל עשתה את שלה ושיחררה כצעד בונה אמון אסירים רוצחים פלשתינים כי ישראל היא אולי המדינה האחרונה שעוד לוקחת את אובאמה ברצינות.