קשה להתרגש מסיפורו של החרדי שהציע את שירותי הריגול שלו לטובת איראן: בעולמם של המרגלים האמיתיים הוא לא היה מתקבל אפילו לקורס המבוא לחובבנים. כל מעשיו היו גסים, מגושמים, מעוררי חשד. כמעט מתבקש לומר שסביר שמפעיליו האיראנים חשדו בו שהוא בכלל סוכן כפול.
גם יכולתו לגרום נזק היתה מזערית, אם בכלל. הסביבה שבה התגורר ופעל רחוקה מהעולם הביטחוני ומהסודות שמסקרנים את אויבינו. בימים האחרונים התפרסמו באתרים שונים סיפורי סבתא על רשת מרגלים שהעצור הפעיל לכאורה, ועל מידע יקר ערך שהוא העביר למפעיליו; מה לא היה שם, מקשרים לפוליטיקאים ועד לתוכניות טילים סודיות. מי שקרא היה משוכנע שיש לנו כאן מינימום מרקוס קלינגברג חדש.
שום דבר מכל אלה לא היה נכון, כמובן, למעט עובדת היסוד: חרדי קיצוני, תושב מאה שערים בירושלים, נעצר לאחר שנידב את עצמו לריגול למען האיראנים. חקירתו בשב"כ - כפי שעולה מכתב האישום - קושרת אותו למעשה לא רק ברמת הראיות הפיזיות, אלא גם מבחינת היסוד הנפשי (הכוונה) לבצע את המעשים. במצב הדברים הזה אין ספק שהמדינה מחויבת בהעמדתו לדין, שהרי המגע עם נציגים איראנים הוקם והעצור התכוון לפעול ולפגוע במדינה.
ועדיין, מעבר למשפט הפורמלי שיתקיים מן הסתם, ספק אם אפשר ללמוד מהמקרה הזה משהו על עולמם האמיתי של מרגלים. סוכנים אמיתיים נוהגים בהרבה פחות שלומיאליות, וגורמי ביון, גם באיראן, מחפשים להפעיל מרגלים קצת יותר יעילים ופוריים. הדבר היחיד שחופף למציאות באופן מלא הוא שיש בנטורי קרתא גורמים שמחפשים להזיק באופן אקטיבי למדינה שבה הם חיים.
בשורה התחתונה, מדובר בפרשה זניחה יחסית של דג רקק, שהפרט החשוב ביותר בה הוא החדות של גורמי הביטחון והמודיעין בישראל. גם בלי לדעת איזה מהפרטים חשף את העצור (הנסיעה לברלין, המפגש בשגרירות, כתובת המייל או שיחות הטלפון), ואף על פי שמדובר בפרשה זניחה, מישהו אצלנו היה ערני וחד מספיק כדי לאתר - ולסכל. עם חוסר הסובלנות הברור למקרים של ריגול, קלים כחמורים, יש כאן מסר משמעותי שאמור להרתיע או לפחות להקשות על מרגלים מוצלחים (ומסוכנים) יותר בעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו