ג'ון קרי, השר האמריקני הממונה על השלום, הודיע כי מבחינתו היעד הוא להשיג הסכם ישראלי־פלשתיני בתוך 9 חודשים. לפחות הצד הישראלי הסכים לכך.
זו מסגרת זמן מעניינת, 9 חודשים. בדרך כלל תקופה כזו מתחילה במשהו שיכול להיות די נעים לכל הצדדים. הבעיות מתחילות מאוחר יותר: החודשים הבאים יעברו עם בחילות לא מעטות, כאבי ראש ובטן, רצון להקיא, ואם לא תהיה הפלה, ייצא בסוף ייצור צווחני שיעשה את צרכיו על כל הסובבים אותו.
ועוד לא אמרנו כלום על מה שיעבור על הילד כאשר בשלב כלשהו בחייו הוא יגלה שהוריו התגרשו במהלך תשעת החודשים.
תשעת החודשים של שכרון חושים בחסותו של ג'ון קרי, מביאים אותנו אל ימיו של שליט טרנסילבניה, ולאד צפש, הידוע בכינויו דרקולה. אחת מבנותיו, קלריסה, היתה ידועה מגיל צעיר ביחסיה עם גברים שאיתם בילתה ביערות שסביב הטירה.
יום אחד היא חזרה הביתה, ואמרה לאביה דרקולה: "נכנסתי להריון". דרקולה רתח והכריז: "הביאו אלי מייד את הגבר שעשה לה את זה".
מייד יצאו משרתיו וסוכניו לרחבי הממלכה ולאחר חקירות וחיפושים מצאו את האיש והוא הובא אל דרקולה. אז התברר שמדובר באחד האישים היותר עשירים באירופה.
פנה דרקולה אל האיש: "אתה חייב לי פיצוי".
אמר האיש: "אם ייוולד בן, אני אקנה לו טירה, שדות, יער, ואתן לו מתנה 20 משרתים".
שאל דרקולה: "ואם זו תהיה בת"?
ענה האיש: "היא תקבל ארמון קטן יותר, יער קטן, ו־10 משרתים".
דרקולה חשב, ואמר: "או קיי, אני מסכים".
אלא שאז שאל האיש העשיר: "רגע, אבל מה יקרה אם היא תפיל את העובר"?
דרקולה ענה מייד: "אז אתה תיקח את הילדה ותעשה איתה את זה שוב".
ניחוח אישה
פרופ' פרנקל החליט להסיר את מועמדותו לנגיד. גם הוא הבין שהסיפור לא מריח טוב.
ובחזרה למו"מ
עוד לפני שהחל המו"מ, הכריז מכחיש השואה אבו מאזן, כי "בפלשתין לא יישאר אף ישראלי". זו הצהרה גזענית בעליל. לנאצים היה מושג משלהם כדי לתאר מצב כזה: "יודנריין", נקי מיהודים.
אלא שאבו מאזן יודע מה הוא עושה: גזענות אנטישמית מייד גורמת לו להתחבב על עגולי המשקפיים ומיוסרי המבט שלנו. רק תהיה גזען אנטישמי - ומחנה ישראלי שלם יכריז עליך כעל התקווה לשלום בין־גלקטי. אנחנו אוהבים שלום עד כדי כך שלא אכפת לנו אם בכלל מדובר בשלום.
מה שמזכיר איך לפני שנים נסע אוטובוס מקרטע מעפולה לכפר תבור. בתחנה של דבורייה עלה בדואי ענק וצרח: "מי זה פה שלום"?
כל הנוסעים החרישו.
הבדואי הענק צרח שוב: "מי זה פה שלום"?
נוסעי האוטובוס הביטו זה בזה. בסוף קם יהודי אחד ואמר בקול רועד: "אני שלום".
הבדואי הענק סימן לנהג לעצור. הנהג עצר במרכז הכפר. הענק תפס את הנוסע בצווארון, הוציא אותו החוצה, קשר אותו לפסל השומר על הסוס - וכיסח אותו במכות ובבעיטות, עד שהקורבן שכב מדמם. הענק סיים והלך. נוסעי האוטובוס ראו את היהודי המוכה קם בקושי מהרצפה, ומתחיל לדדות בחזרה לעבר האוטובוס - כשהוא צוחק. כשנכנס לאוטובוס שאל אחד הנוסעים את הגבר המוכה: "למה אתה צוחק"?
מבין העיסה שפעם היתה פניו הצליח האיש לשלוף את המילים: "עבדתי עליו, אני לא שלום".
ואם כבר מדברים
את הכרזתו הגזענית השמיע אבו מאזן מייד לאחר שקיבל את הטלפון מג'ון קרי על פתיחת השיחות. מעניין: באותו יום ממש נמסר בעניין נהג הרכבת מספרד שגרם לאסון המוני, כי גם הוא, מייד לאחר שקיבל שיחת טלפון - ירד מהפסים.
לרגל חוק הספרים
למרות שהשבוע התקבל חוק הספרים, הנה כמה יצירות ספרותיות שלמרבה הצער לא יראו אור:
• גדעון לוי, "על אהבת ישראל".
• שמעון פרס, "ערכה של צניעות".
• עמירה הס, "חיי הלורד האו האו".
• יעקב פרנקל, "ניחוח אשה".
• אבי לוזון, "איך להיות אהוב על כולם".
• יאיר לפיד, "מבוא לכלכלה למתחילים".
• שולה זקן, "סיפור אהבה".
• חיים רמון, "אלף נשיקות".
• גלעד שרון, "מהאי היווני לבמת המטיף".
• אבו מאזן, "מאבקי" (בגרמנית, "מיין קאמפף").
קריאה ליוצאים
אתמול שוב נשבר בנתב"ג השיא של מספר הישראלים היוצאים לחו"ל. פלא שאין מספיק אנשים למחאות חברתיות? כאשר יותר ויותר ישראלים שמנים מדי, אין כוח לזוז.
כמו אותה גננת אשר שמה לב כי לאחר שכל ההורים לקחו את ילדיהם, נותר ליד השער גבר אחד.
שאלה אותו הגננת: "אתה מחכה לילד"?
ענה הבחור: "לא, אני סתם שמן".
רק שאלה
שלשום התפרסם באחד העיתונים על עלייה במספר הקריאות לשירותי חירום לחילוץ בני זוג שננעלו עם אזיקים במהלך פעילות מסויימת.
רגע, רגע: פעילות? על דוכן הכנסת?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו