מהרגע שבו נשמעו צלצולי הניצחון הנבובים של מזכיר המדינה ג'ון קרי על שהצליח לגרום לשני הצדדים לשוב לדבר בפעם המי יודע כמה, החלו "רוצחי לפני־אוסלו" לספור את הימים לשחרורם. בזמן שהפוליטיקאים מנסים להראות עד כמה עמדו על שלהם, יודע כל בר דעת שמדובר במצג שווא ושסוף הדרך ידוע מראש.
שוב פוגעים בחללי הטרור, והפעם על מזבח האופורטוניזם של כל אחד ואחד מהנוגעים והנגועים בדבר. ממשלת ארה"ב, שעד היום לא הצליחה בפתרון או בקידום משברים פנימיים וגלובליים, לוחצת על החוליה החלשה, על ישראל, להפיח רוח ומשב שווא במפרשיה. מנגד, הפוליטיקאים הישראלים אוחזים בקרנות המזבח וממשיכים להתל באזרחי ישראל. נמוגו לוחמי הטרור, ובהם הלוחם בנימין הצעיר, שלפני שלושה עשורים כתב את הספר בהא הידיעה כיצד להילחם בטרור. שרת המשפטים, שפירקה והקימה מפלגות בדרכה לכיסאות השרד, שותפה לריקוד מזויף זה. מן הצד השני, אבו מאזן מקבל את האתנן שהוא כה מייחל לו - שחרור "רוצחי לפני־אוסלו".
לאחר שחרור 22 מחבלות בעבור קלטת ועוד 1,027 רוצחים, שחלקם חזר לעסוק בטרור וכמה מהם נכלאו מחדש, נראה כי בשביל ממשלת ישראל שחרור 103 "רוצחי לפני־אוסלו" הוא הישג. הפעם רק עשרה אחוזים מסך ה"עיסקה" הקודמת (הפלשתינים כבר נוקבים בשחרור 350 מורשעים בסיום הסבב הנוכחי). כאשר הממונה על המשא ומתן, שרת המשפטים - ראש מערכת הצדק והמוסר - מצהירה מעל גבי דף הפייסבוק "נשמור על האינטרסים הלאומיים והביטחוניים", חושש אני שגם הפעם הגברת לבני לא תחרוג מהתנהלותה, וכפי שהרוצחים לא סיימו לרצות את עונשם שנגזר על ידי המערכת שבראשה היא עומדת, כך גם האינטרסים והביטחון של כולנו ייפגעו.
משפחות הנרצחים שוב חורקות שיניים, פוקדות את קברי יקיריהן ושוב משלמות את המחיר. הרי עם השנים הפכנו לחול ומשם לאבק, ואבק אפשר לפזר ללא מאמץ. אנו, משלמי המחיר הנורא מכל - אותנו קל ומותר להקריב, בנו מותר להתל. והרי מדובר ברצח שקרה לפני עשרות שנים, אותן משפחות בוודאי החלימו מאותה "מחלת השכול".
לא, אדוני ראש הממשלה, לא החלמנו; לא גברתי, שרת המשפטים, לא סלחנו, האמנו שמערכת המשפט תשמור על כבוד המתים לאחר שמערכת הביטחון לא שמרה על יקירינו בחיים; ואתה, אדוני שר החוץ האמריקני, מר קרי, מתי שיחררה ממשלת ארה"ב בעבור הבל פה מחבלים לאחר שנידונו למאסרי עולם?
שוכבים לרגלינו הנרצחים, שדמם הוקז על ידי אותם אויבים שאינם משלימים עם העובדה שאנו חיים במדינתנו. אויבים שלאחר נסיגתנו מעזה ממשיכים לפגע בנו קשה יותר ורחוק יותר. מנהיגיהם, שממשיכים להרעיל את ילדיהם יום־יום ושעה־שעה, מטיפים נגד קיומנו ומייחלים ליום שבו יחיו באזור נקי מיהודים. אסירים אלו ניסו והצליחו לרצוח בנו, לא מדובר בשחרור אסירים פוליטיים כנהוג בעולם.
שחרור המורשעים, רוצחי ישראלים - ילדים ומבוגרים - חותר תחת כל אמות מידה של צדק ומוסר - ושלום חייב להיות מושתת על ערכים נעלים אלו. לא זה המצב באזורנו.
הכותב הוא אביה של טל קרמן, שנרצחה ב־2003 בפיגוע בקו 37 בחיפהטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו