עזיבתו של סטנלי פישר את משרת נגיד בנק ישראל, אחת המשרות הבכירות שקיימות בכלכלה הישראלית וכזו שאי אפשר להפריז בחשיבותה, יצרה ואקום בעייתי. היא יצרה את מלכודת המועמד. מה לעשות, מועמדים מהסוג של פישר אין אצלנו בתדירות כה גבוהה. פישר הוא החריג שלא מעיד על הכלל.
כך שנראה שהוואקום הזה, סינדרום סטנלי, יצר את הצורך מצידם של רה"מ נתניהו ושל שר האוצר לפיד לחפש מועמד יצירתי וראוי לתפקיד. היענותו של פרנקל לאתגר נראתה בהתחלה כפתרון המושלם. נראה היה שפרנקל מחזיק בכל התכונות הרצויות לחזרתו לתפקיד.
אבל המצב החדש שנוצר הוא סבוך, מביך ולא נעים. מצד אחד, הפרשה הזאת בהונג קונג אינה פרשה. הרי לא היתה שם חקירה, לא היה תיק שנסגר או אפילו נפתח. בעצם זו היתה תקרית שולית שהסתיימה לפני שבע שנים. אין "בשר" אמיתי למתנגדי פרנקל.
מה שאולי יש לו משקל נוגע לסוגיית הדיווח ולשאלה אם היה על פרנקל לדווח לוועדת טירקל על הפרשה. אלא שכאן עלינו לשאול: איזו פרשה בדיוק? האם גם על סיפור עיתונאי נחמד שכבר נטמן עמוק בארכיון חייב היה ליידע את הוועדה? מה זה אומר על מועמדים עתידיים לתפקידים ציבוריים? שהם יתוודו אם משכו או לא בצמות של חברתם לכיתה ה'? זה נראה כמו הקצנה.
ועדיין, מצד שני, יש פה כמה אירועים שהתרחשו מאז עזב פרנקל את לשכת הנגיד. נזכיר את הפרשה הקודמת שזכתה לדו"ח של מבקר המדינה בעניין הכספים שנלקחו שלא כדין על ידי פרנקל והוחזרו על ידיו. וכעת הפרשה הנוכחית. נשאלת השאלה אם הצטברה כאן המסה הקריטית כדי לפסול את מינויו.
עניין המסה הקריטית הוא שאלה כבדת משקל. נראה שהוועדה לא מזדרזת בינתיים להכריע פומבית בסוגיה, למרות הקולות השונים שיוצאים מבין כתליה. ייתכן שלקיחת עוד כמה ימים להחלטה בסוגיה, דבר שיאפשר לאבק לשקוע, היא הדרך האופטימלית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו