בין תחושת התלישות לאי־הוודאות: דוח - פרנסת שליש מהמפונים נפגעה

38.7% מהמפונים התגוררו בשלושה מקומות ויותר מפרוץ המלחמה • 66% דיווחו שמצבם הנפשי החמיר • ו־72% לא קיבלו כל סיוע שהוא • מנכ"ל "לתת": "משפחות רבות עלולות להידרדר למצוקה כלכלית"

מפונים עוברים לבית מלון (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה). צילום: באדיבות רשת פתאל

רבים המפונים מעוטף עזה ומצפון הארץ מתקשים עם העובדה שלא יחגגו את ליל הסדר בביתם - כך חשפנו לאחרונה ב"ישראל היום". רובם ככולם מפוזרים בבתי מלון שונים ברחבי הארץ ויתקשו לחגוג יחד עם חברים ובני משפחה – כיוון שאורחים מחוץ למלון ייאלצו לשלם סכומים גבוהים עבור ארוחת החג.

מפונים משדרות בבית מלון בתל אביב // צילום: משה בן שמחון

סקר של ארגון "לתת" חושף נתונים מדאיגים ולפיהם 38.7% מהמפונים התגוררו בשלושה מקומות ויותר מפרוץ המלחמה; ביתם של 17.9% מכלל המפונים ניזוק בוודאות; ו־11.2% מהם לא יודעים מה עלה בגורל מקום מגוריהם.

סובלים מחרדה

באשר לפרנסה עולה מנתוני הסקר כי הכנסתם של 35.4% מהמפונים נפגעה במידה רבה או רבה מאוד מאז פרוץ המלחמה (39.7% בצפון ו־31.6% בדרום). 45.9% מהמפונים חוששים להידרדר למצוקה כלכלית בעקבות המלחמה, ו־4.1% מהם כבר שרויים במצוקה כלכלית. כ־33% דחו לפחות תשלום אחד מתחילת המלחמה (ארנונה, משכנתא, חשמל, וכו').

מפונים מהעוטף (למצולמים אין קשר לכתבה), צילום: יהודה בן יתח

גם המצב הנפשי קשה. 66.5% מכלל המפונים דיווחו שהוא החמיר בהשוואה למצבם לפני המלחמה, וכ־59.8% מילדי המפונים מדווחים על החמרה במצבם הנפשי. ל־24.7% מהמפונים יש קרובי משפחה או חברים שנרצחו או נחטפו, וכ־15.3% סובלים מחרדה או מפוסט־טראומה באופן רשמי.

תמונה מטרידה

לכן הנתון הבא חמור במיוחד: 72% לא קיבלו סיוע מאז פרוץ המלחמה, למעט מענק אכלוס או מענקים ייעודיים למפונים, ו־30% זקוקים לסיוע לקראת חג הפסח.

שושנה שפשה. לא פשוט, צילום: אלבום פרטי

שושנה שפשה (53), גרושה ואם לשני ילדים גדולים, במקור מקריית שמונה, מספרת על הקשיים: "התפניתי בתחילת המלחמה עם הבן הבכור שלי ומשפחתו לתל אביב. גם שלושת האחים שלי איתי".

"אני אישה מאוד פעילה, עבדתי בשתי עבודות במשק בית ולא היה חסר לי כלום. אחרי הצהריים הייתי עם המשפחה שלי ועם הנכדים. מזל שהם פה איתי. לכן המצב הזה לא פשוט לי. אני תלויה עכשיו בתשלומי החל"ת של הביטוח הלאומי, שלא מגיע למלוא הסכום שהייתי משתכרת. בדקתי אם אני זכאית להשלמת הכנסה מהבט"ל ונעניתי בשלילה".

רחלי אהרון. דואגת, צילום: אלבום פרטי

רחלי אהרון, אם לארבעה, במקור ממושב מרגליות: "עברנו לגור בקיבוץ לביא. בעלי נאלץ להישאר במושב כי חייבים להמשיך להתפרנס. הוא עובד בקיבוץ יפתח במפעל 'נטפים', אז מכורח המציאות הוא נשאר לגור שם".

"הבכור שלי בצבא, בא והולך, ואני נותרתי עם שלושה ילדים לבד וכל הזמן דואגת לכולם. כבר חצי שנה אני בחל"ת. הסכום שאני זכאית לו במסגרת החל"ת לא שווה לגובה המשכורת שהייתי מקבלת. נאמר לנו שנהיה זכאים לחל"ת עד סוף המלחמה - אני מקווה שזה אכן יהיה כך ולא יהיו הפתעות".

ערן וינטרוב, מנכ"ל "לתת", צילום: שלומי מזרחי

מנכ"ל ארגון "לתת", ערן וינטרוב: "חצי שנה מפרוץ המלחמה - ותמונת המצב בקרב המשפחות שעדיין עקורות מבתיהן ומקהילת האם שלהן קשה ומטרידה מאוד. ההשלכות של אירועי 7 באוקטובר, תחושת התלישות ואי־הוודאות לעתיד, בעיקר עבור תושבי הצפון וההתמודדות עם מציאות מטלטלת - פיזית, נפשית וכלכלית - מחייבות פתרונות מערכתיים מיידיים בכל תחומי החיים. ללא מתן מענה לצרכים המאפשרים קיום נורמטיבי, חלק ממשפחות המפונים עלולות להידרדר למצוקה כלכלית תוך זמן קצר".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר