שבוע לאחר מסיבת היומולדת היקרה ביותר בתולדות המדינה, ושבוע לפני העירעור של המדינה בפרשת האיש שקיבל מעטפות עם מזומנים, פירסם אתמול היומון "כלכליסט", השייך ל"ידיעות אחרונות", מודעה עצמית, מרוחה על שני עמודי העיתון, אשר ממליצה לעשות מינוי לעיתון שבו התפרסמה המודעה. זו מודעה עם חוש הומור של פטיש 5 קילו: רואים בה ארגז קלקר מלא גלידת פיסטוק (אהה!), חתוך, עם המספרים של כמה עולה בית ראש הממשלה.
אה, כן: ואם נעשה מינוי על "כלכליסט" נדע את כל העניינים הללו.
מגלה? חושף?
נתחיל מהעובדות. המספרים ש"כלכליסט" פירסם בשעתו על הוצאות בית ראש הממשלה - לא היו נכונים. כפי שחשף כתבנו מתי טוכפלד, אלה לא היו המספרים של הכסף שהוציאו, אלא של הכסף שאושר להוציא. חלקם סכומים שהוכנסו לדו"ח ההוצאות אף שבכלל הוצאו בעבר, אבל בזמן האמיתי לא נרשמו. כך, למשל, 10,000 השקלים שכולם דיברו עליהם בהקשר של הגלידה, היו בפועל שליש. "כלכליסט" לא טרח לתקן את הטעויות הללו.
למה זה ככה? כי בממלכת נוני מוזס, כך נראה, כל יום שבו בנימין נתניהו הוא האיש שחוזר בערב אל מעון ראש הממשלה, מתקבל כחוויה קשה. דומה שכל העיתונים, האתרים והעיתונאים שבבעלותו, בשירותו או בהשפעתו מוכנים לעשות הכל כדי להחזיר את הנאשם אהוד אולמרט אל הבניין ההוא. לאולמרט הם חולקים כבוד, את נתניהו הם מנסים לרמוס.
האם ייתכן שעם אולמרט הרבה יותר קל להם? האם איתו נוח יותר להפעיל את שיטת "האלכסונים"? הנה סיפור קטן, מאוד בקיצור: "ידיעות אחרונות" ביקש בשעתו מהמדינה מענק של מיליונים כדי להקים בית דפוס נוסף בצפון. אולמרט, בתפקידו בעבר כשר התמ"ת, אישר להם. אלא שהדרגים הביצועיים לא היו מוכנים לבצע זאת - מכיוון שמדובר בתקציב שאינו תואם את החוק. כי מענקים כאלה מוענקים על פי חוק עידוד השקעות הון למפעלים, שאחד התנאים הוא שיותר ממחצית תוצרתם תופנה לייצוא לחו"ל. הבעיה היא שבחו"ל אין ממש שוק לעיתונים בעברית. "ידיעות" עתרו לבג"ץ, ושופטת נכבדה המליצה להם בחום למשוך את העתירה. סוג של רמז. האם ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שב"ידיעות אחרונות" אוהבים את אולמרט ומצאו כל סיבה אפשרית לבקר את אותה שופטת?
רוצים דוגמה נוספת לשיטת "האלכסונים"? עד לפני כמה חודשים לא היה אפשר למצוא ב"ידיעות אחרונות" את לוח השידורים של ערוץ 10. מבחינתם הערוץ היה האויב. עכשיו, הפלא ופלא, לא רק שיש לוח שידורים, אלא גם שפע של כתבות על הערוץ ועל כוכביו. נוני מוזס שינה אסטרטגיה. אגב - בינתיים זה לא עזר הרבה, והרייטינג של ערוץ 10 עדיין לא זינק.
כך מנהל נוני מוזס את אימפריית הרשע שלו. הוא חושב שהוא השליט האמיתי של המדינה, ומנסה למשוך בכל החוטים עד שיגיע למטרתו. עניינים גורליים כמו חבית חומר הנפץ הסורית, פרויקט הגרעין האיראני ושאר ירקות אינם מעניינים אותו. וראו איזה פלא: אחרי כל הלעג והקלס שהומטרו על נתניהו על עיסוקו בגרעין האיראני, התייצב אתמול ב"הארץ" ארי שביט, שלא פעם מתח בעבר ביקורת חריפה על נתניהו, דווקא לצידו. נתניהו צדק, הוא כתב בהשראת ידיעה שפורסמה ב"אקונומיסט" הבריטי. וכל האחרים שזכו לכל כך הרבה הבלטה תקשורתית - הנשיא פרס, ראש המוסד לשעבר דגן, הרמטכ"ל לשעבר אשכנזי, וראש השכ"ב לשעבר דיסקין - טעו בענק.
אצל נוני מוזס קרוב לוודאי שנתניהו לעולם לא יהיה צודק, ולעזאזל כל השאר.
אנחנו נקדיש מדור מיוחד וקבוע שיחשוף את "האלכסונים" של נוני מוזס, ויסביר את השיקולים האמיתיים שלו. ושהקורא ישפוט.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו