הוא היה עצוב ועצבני. בחושך מוחלט ראו את זה עוד יותר טוב. ישבתי מולו משננת היטב את המרחב שמולי. מזלג, כיכר לחם פרנה חמימה וקיר. שמעתי איך הוא מוזג את המים לתוך הכוס. ידעתי שלא ישפוך אף טיפה. הוא דייקן. גם כשלוקחים לו את העיניים. שאלתי אם שם לב כמה יפה בת שבע נוגעת בבצק שלה, איך מתחה ועירסלה, הכאיבה וליטפה. אמר שלא במיוחד. שהוא בעיקר התרשם מזה שאנסמבל של שחקנים עיוורים וחירשים לש את הבצק בבת אחת.
"לא על הלחם לבדו" היא ההפקה השנייה של תיאטרון נא לגעת של אנסמבל שחקנים חירשים־עיוורים. רצף של תמונות יפהפיות מציע לקהל הצצה לעולם של שחקנים שבכרוניקה ידועה מראש איבדו את השמיעה ואחריה נפרדו גם מהעיניים שלהם. בדידות, תסכול, לצד חלומות שבהם אפשר לשמוע, לראות ולרקוד בצבעים מלאים וברורים.
ההצגה נפתחת בשולחן פרוס לרוחב הבמה, לאורכו מתיישבים השחקנים ומתחילים ללוש בצק, אגב שהם מציגים את עצמם, בוצעים לנו חתיכת חיים בלי אוזניים ועיניים. מי בקולו ומי בקולם של המתרגמים.
בסופו של החלק הזה מוכנס הלחם לתנורים הניצבים בעומק הבמה, עד שבסוף הערב, אחרי שנשכח, ביופיו של המופע הזה, בכוח הרוח שהוא מביא אל הבמה, נפתחות דלתות התנור וכל הנחיריים באולם, אלה של השחקנים, המתרגמים והקהל, נמלאים בריח הטוב באופן שווה, ואפשר לעלות ולטעום, לגעת ולדבר, אבל לנו חיכה שולחן.
לא ידענו לאיזו מנה אנחנו מחכים. בכניסה לבלק אאוט, כך נקראת המסעדה הצמודה לתיאטרון, אמרה המארחת שהמנה הראשונה כמו האחרונה יהיו הפתעה מהשף, שאנחנו מתבקשים לבחור עיקרית.
"הכל כשר חלבי", הוסיפה והצביעה על לוח כתוב בגיר שהציע שלוש מנות מתפריט צמחוני ושלוש מתפריט דגים. הוא לקח ניוקי בשמנת וערמונים, אני בורי עם עדשים שחורות בקארי ברוטב יוגורט שום־שמיר. ביקשה שנכבה את הסלולר. לגמרי. "בחושך שמחכה בפנים גם האור של המסך מציק". חלל המסעדה מעולם לא צולם באור וזרים לא הורשו לראות אותו.
הווילון הוסט ומאחוריו חיכתה לנו רות. "אני ביקשתי להיות המלצרית שלכם", חייכה. היא חולה על בישול ועל תוכניות אוכל. "ראיתי אותך בכל העולם", אמרה ונכנסנו פנימה. הידיים שלי על הכתפיים שלה, שלו על שלי והיינו לרכבת נרגשת שמסתגלת לחושך.
רות נולדה כבדת ראייה, מגיל 10 היא כמעט לא רואה דבר. בגיל 19 התחתנה, "אהבתי אותו, אפילו שאמא חשבה שהוא לא בשבילי, ולא, הוא לא עיוור". נולדו להם שני ילדים, רואים ושומעים. ברוך השם, גם הנכדים. היא והאיש שלה התגרשו לפני שנים. "עזבתי אותו כי הוא לא הצליח לראות אותי. תשתו יין?" וכשהלכה להביא לנו את המנה הראשונה, מרשרשת בפעמונים שישמעו אותה המלצרים האחרים, שמעתי את ז'וזה סאראמאגו ממלמל "אם אתה יכול להביט, ראה. אם אתה יכול לראות, התבונן."
פעמונים, חזרה רות הצוחקת עם קרפצ'ו של דג מוסר עם נבטוטים. "תאכלו בידיים אם המזלג מסבך אתכם. זה במילא יותר כיף, ושימו לב, אני מרחיקה את הלחם".
אין סערות גדולות בבשרו של הדג הזה הגדל בבריכות של מעגן מיכאל, אבל כשהוא נא ובשיא טריותו, כפי שהוגש בבלאק אאוט, יש בו נעימות גדולה של פרוסות דקיקות, שמן זית טוב ונשיכות של עלים צעירים. שאל אם אני יכולה לדמיין את המנה. עניתי לו שכן אבל שאני לא מתעסקת בזה. במילא אני לא מייחסת יותר מדי חשיבות ליופיין של מנות.
אכלתי כמעט את הכל. הוא מאלה שמצב רוח רע משביע אותו. את הקרפצ'ו ואת מה שהגיעו אחרי זה. הניוקי בשמנת וערמונים שהזמין היו הבחירה המוצלחת משתי המנות. אני פשוט שכחתי שאני לא אוהבת בורי. בטח כשהוא לא שוחה בחריף. הניוקי נוצרו באיטליה וזכו לטיפול מאופק, מתקתק. מנה להירגע בתוכה.
אחרי זה הגיע פרננדו השף. מתוך החושך ובריש מתגלגלת שנולדה בארגנטינה, הסביר שמפאת מוגבלותם של אנשים רואים בחושך מוגשים הדגים בפילטים בלי עצם אחת, האוכל לעולם לא רותח והמטבח נמנע מיותר מדי נוזלים ברוטב. אם רוצים גם יש סינר. נא לגעת, התיאטרון, בית הקפה והמסעדה, הוא מקום המבקש שיקשיבו ויסתכלו, לפתוח באיזה דיאלוג אחר. בטח שלא ללכלך את המתארחים בחשכת העיוורון.
אני לא מתה על קינוחים. אני חושבת שביאסתי את רות בעניין הזה, אז מייד הוצאתי את הכפית שלי למסע דילוגים בין שלוש צלוחיות קטנטנות, צמודות זו לזו, ושיתפתי פעולה באופן מלא כשביקשה ממני לנחש. קרמבל תפוחי עץ עם קינמון, קרם מלבי עם שערות קדאיף ומוס שוקולד עשיר ומר. בדיוק כמו שאני אוהבת בחושך או באור.
יכולתי להישאר שם עוד שעות ארוכות. לקחת ביסים קטנים מאוכל שקט ונעים ולנוח בחושך. עושה לי שקט. אבל הוא רצה ללכת. משם ובכלל. וכשעלינו לאוטו שוב התערב סאראמאגו, "הם אהבו זה את זה", ביקש הסופר לסכם, "ואמרו זה לזה מילים כאלה לא רק משום יופיין או אמיתותן, אם אפשר שיהיו יפות ואמיתיות בעת ובעונה אחת, אלא מפני שחשו כי קרבה ובאה שעת הצללים, והיה עליהם להתחיל להסתגל, עדיין יחד, לחשיכת ההיעדרות המוחלטת" (מתוך "על העיוורון" מאת סאראמאגו, הספרייה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד/ספרי סימן קריאה).
בלאק אאוט
איפה? מרכז נא לגעת, רציף העלייה השנייה נמל יפו, תל אביב
טלפון: 03-6330808
מתי וכמה? מתקיימים שני סבבים של ארוחות בימים א', ג', ד' ו־ה': סבב קצר בשעה 18:30 במחיר 105/120 ש', תלוי במנה העיקרית - דגים או צמחוני, וסבב ארוך בשעה 21:00 במחיר 150/170 ש', תלוי במנה העיקרית - דגים או צמחוני. ארוחה בשעה 22:00: אפשרית למי שקנה כרטיס להצגה או על בסיס מקום פנוי בלבד במחיר 105/120 ש'. ב־8.7 יבשלו במקום השפים של מסעדת הבסטה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
