דרעי־לפיד: "בעוד חצי שנה" זה "לעולם לא"

שנים רבות התהלכתי במשכן הכנסת ושמעתי את המשפט "בעוד חצי שנה", או "בתוך 90 יום" ולעיתים "במהלך השנה הקרובה". במילון של הפוליטיקה הישראלית כל המשפטים מתנקזים לאמירת תוכן ברורה: "לעולם לא", או "קרוב לוודאי שלעולם לא", ובנוסח המרוכך ביותר - "כן, אבל באיחור רב, אם בכלל".

צילום: יונתן זינדל, מתוך "מה בוער" עם רזי ברקאי בגלי צה"ל

זה מה שעלול לקרות גם ל"בעוד חצי שנה" של שר החינוך שי פירון, שכבר דחה את מימוש ההתחייבות לכפות לימודי ליבה על מוסדות החינוך של החרדים וש"ס. עכשיו נותרה רק המריבה בש"ס מי הלם ב"יש עתיד" - אריה דרעי או אלי ישי.

זה אינו עניין ליועץ המשפטי של משרד החינוך. מי בכלל ביקש את עצתו? והאם התערבותו משרתת את יאיר לפיד בדחותו את התחייבותו החשובה מן האחרות?

האזרח הישראלי אינו נותן את דעתו לחשיבות לימודי הליבה. הוא סבור כי העיקר הוא להביא לשוויון בנטל השירות (גם נושא חשוב זה יסתיים בקול ענות חלושה, אם כי תירשם בו התחלה כלשהי).

אך לימודים אלה חשובים אפילו מהגיוס לצה"ל ולשירות הלאומי. מפני שהם יפתחו צוהר לנוער ש"ס והחרדים להכריע על עתידו ולהצטרף אל שוק העבודה, ולהשתחרר מהעוני שכופים עליו המנהיגים והרבנים.

שלשום פורסם דו"ח העוני של מדינות ה־OECD, ולפיו מ־1.8 מיליון עניי ישראל - 1.2 הם ערבים וחרדים (אני כופר בהיקף התופעה מפני שחלק מהם עובדים בשוק האפור ואינם רשומים כמשלמי מסים, והממשלה אינה פועלת בנדון ביד קשה, כגון מעקב אחרי המכולות של קבלני השיפוץ בשני מגזרים אלה החומקים ממתן חשבוניות).

מדוע זה כך? מפני שבהיעדר לימודי ליבה אין להם נגישות לענפים המשתלמים במשק המודרני - לאקדמיה ולהיי־טק ולטכנולוגיה מתקדמת ולמקצועות הנדסיים ולקצונה בצה"ל. כך מחזיקים אותם בגטו החברתי־כלכלי של בני ברק, צמודים לשולחן החסד והרחמים, ולא לפרנסה זקופת קומה. 

מתמטיקה ואנגלית הם מקצועות המפתח כדי להיכנס לשוק העבודה המודרני אשר יחלץ את החרדים מהעוני. לימוד הספרות העברית וההיסטוריה הם הבסיס לאחדות עם ישראל, ותוכנם מחייב הסכמה בין חילונים וחרדים, לרבות לימוד טקסטים יהודיים בסיסיים בבתי הספר הכלליים.

תוכן הלימודים מוכר לכל מתעניין. גם בתחום הרגיש של מדעי הרוח. ברור כי חלק משירי חיים נחמן ביאליק - כן, וכל חרוזיה של יונה וולך - לא. אין צורך בהכנות אלא בהפעלת תוכנית הלימודים.

אמנם אפשר לומר כי טרם גייסו את המורים המתאימים; וברור כי מי שיישלח ללמד אצל החרדים חייב לנהוג על פי אורח חייהם, להתייצב בכיתה בביגוד צנוע וכשכיפה לראשו, ולא לגלוש לתכנים המנוגדים למסורת ולמבנה של קהילות אלה.

אך לפיד ופירון לא היו צריכים להעניק לדרעי וישי ניצחון על מגש של כסף, אלא לומר כי מעתה ואילך כל מוסד חינוכי שלהם פתוח בפני מורי הליבה, והמימוש יתחיל מייד; להסביר כי תקציבם לא ייפגע רק אם תהליך לימוד הליבה יחל, ועיכובים לא יפגעו בו רק אם פירון לא מצא עדיין מורים ראויים.

אך הדחייה הגורפת של הקיצוץ התקציבי בהקצבות לסרבני ליבה החרדיים - היא משגה. אם אין מקצצים - שלפחות יתחילו ברבע או בשליש ממוסדות החינוך שלהם חלק מלימודי הליבה. ככל שהיד משגת להציב שם מורים מתאימים.

כך פועלים מי שמתכוונים לריב על מימוש לימודי הליבה ברצינות. אם לאו - כי אז "בעוד חצי שנה" יש עוד "בעוד חצי שנה" ועוד ועוד, וחוזר חלילה. ממש חלילה.

 והנה המבקר מסייע

הממשלה הקודמת נבהלה מהמחאה החברתית, ובנימין נתניהו וד"ר יובל שטייניץ נענו לתביעותיה בלי למצוא כיסוי כספי להוצאות הגואות, וכך זינק הגירעון ל־40 מיליארדים (וגם בגלל ירידה בהכנסות ממסים). אף שהמשק איתן, ההחלטה הפוליטית לפזר מיליארדים היתה שגויה. אך מה יש למבקר המדינה יוסף שפירא לחקור בנדון?

האם חשודה הממשלה הקודמת בכישלון בזדון? בשחיתות? איש אינו טוען כך כלפי ראש הממשלה ושר האוצר לשעבר. לפיכך זה נושא לעימות חריף בכנסת ולוויכוח נוקב בתקשורת ומעל במות ציבוריות, ולא לחקירת המבקר.   

 צו־8 לנגיד

חשתי אי נוחות למראה הצילום של נגיד בנק ישראל הפרופסור סטנלי פישר הנופש באירופה שעה שהממשלה דנה בתקציב המדינה. כובע קש לראשו וטלפון נייד צמוד לאוזנו והכל על מי מנוחות.

בשעה כזאת, ובוודאי בשנה כזאת, חובתו של הנגיד היא להימצא בחברת השרים גם אם סגניתו ממלאה את מקומו היטב.

הוא קבע את חופשתו עם חבריו מבעוד מועד? מצטער, דיון על התקציב צריך להיחשב לו כשירות מילואים בשעת חירום.

פישר בחר לפרוש מתפקידו. רצונו של נגיד - כבודו. לפי הפרסומים, מתעורר הרושם כי טרם החליט לאן פניו, ולפיכך הריני מציע בזה לפנות אליו ב"זמן הפציעות" של כהונתו ולבקשו כי יאריכה בשנה. אמנם לא אלמן ישראל, אבל פישר לא רק נגיד מעולה אלא עצם נוכחותו ליד ההגה היא נכס למשק הלאומי. המוניטין שלו פועל בשירות המדינה. לנוכחותו יש השפעה אפילו על דירוג האשראי.

סביר להניח כי יאיר לפיד, שזה עתה התוודע למשק הלאומי, ובנימין נתניהו אשר כשר האוצר היה מעורב במינויו לנגיד החודש לפני שמונה שנים, ירצו לראות את פישר נותר על משמרתו ברגע כה ייחודי לכלכלה. גם זה שירות מילואים, צו־8.

ישראל תצא נשכרת אם ייאות, ולא תפסיד דבר אם יסרב. חבל על הזמן.

 לסכל מבוכה עתידית

חד וחלק: רמת ההוצאות הכספיות של בנימין נתניהו ומשפחתו בעייתית. אחת לכמה חודשים מתעוררת סוגיה, שהופכת למחלוקת תקשורתית ומנוצלת בידי יריביו.

הצגתי לאנשי התקשורת בלישכת ראש הממשלה שאלה מה גרם לעליית ההוצאות בשיעור כה חד בשנה אחת, וקיבלתי שלל נתונים, אבל לא הסבר מניח את הדעת מדוע אותה משפחה מגדילה באורח מיידי את הוצאות אחזקת ביתה ב־80 אחוזים. 

חלב שנשפך. אך יש מחזור בסוג זה של בעיות בבית נתניהו. ראוי שימצא אדם אמין עליו אשר יעקוב מבעוד מועד אחרי רמת ההוצאות הכרוכות בניהול בית ראש הממשלה בזמן אמת כדי לסכל מבוכה עתידית. הדבר חיוני בעיקר בשנה שבה עומדת ישראל בעיצומן של גזירות כלכליות כבדות.

 חושך בלשכת היועץ

זמן רב עלתה איוושת מרמור מפרקליטות המדינה. מכריה של מנהלת המחלקה הכלכלית, עורכת הדין אביה אלף, ידעו לספר כי היא תמהה מדוע מייחסים לה את הסחבת בתיקו של אביגדור ליברמן. הן דווקא אלף לחצה לזרז את ההכרעה.

עתה, בפרישתה, נתנה ביטוי לדעתה. להערכתה, היו די ראיות להעמיד את ליברמן לדין על ליבת ההאשמות נגדו, אבל היועץ המשפטי יהודה וינשטיין סיכל זאת. הוא מחק את טיוטת כתב האישום והותיר ממנה עניין שולי יחסית.

אפשר לתהות מדוע ניעורה אלף רק עתה; ומדוע לא קמה והחזירה את התיק נוכח הסחבת של וינשטיין? מצד אחר, היה זה מינהל בלתי תקין אילו נתנה חירות ללשונה בעודה מכהנת.

לא זה העיקר. השאלה היא מדוע סברו רבים בפרקליטות שווינשטיין יעמיד בסופו של דבר את ליברמן לדין על העניינים הכבדים? מינויו נחסם פעמיים על ידי קודמו הראוי מנחם (מני) מזוז, ולא בכדי. אך בהגיע מועד פרישתו של מזוז שוב לא עמד לו כוחו. לעומת זאת כל אחד ידע כי לווינשטיין (ולכל מועמד אחר) לא היה סיכוי לזכות במינוי ללא תמיכה של ליברמן.

אין זאת אומרת שהיועץ המשפטי פעל ממניעים זרים של החזרת חוב לשר החוץ לשעבר. הן וינשטיין נכשל לא רק במיצוי תיק החקירה נגד ליברמן. הוא סיכל גם את החקירה בפרשת הרפז - למרות הגילויים הדרמטיים הכלולים במכתבו ממאי 2012 ללינדנשטראוס. מכתב הרפז ממתין כאבן שאין לה הופכין. היועץ המשפטי רוצה שקט, מנוחה, "לא לעשות גלים", אהדה ציבורית. כדי לזכות בתקשורת ידידותית הציע לאחרונה להעלות חוק נגד הדרת נשים, שאכן הוא ראוי לגופו של עניין.

רק שגם צעדיו הפופוליסטיים לא יועילו לו. מה שטענו כלפיו בני האור לאורך כל כהונתו מצא לו עתה תימוכין וביטוי מפי אלף שראתה את הדברים מקרוב. עלטה ירדה על לשכת היועץ המשפטי לממשלה.

 עיסקה מגונה

נפתלי בנט הוא כמו שר־תינוק שנשבה. נכפה עליו לתמוך בעיסקה המגונה של שינוי החוק כדי לאפשר את המשך כהונתו של הרב הראשי שלמה עמאר תמורת בחירת עמיתו האשכנזי יעקב אריאל לשמש בן זוגו בהלכה.

אריאל הוא רב שמרן־משהו אך ראוי. לרוע המזל מלאו לו 76. אין מינויים כאלה בגילו. הנכונות לשנות את החוק רק כדי שיוכל להיבחר היא זילות של כל מינהל תקין. לא אריאל פסול אלא הלעג של יוזמי בחירתו כלפי שלטון החוק. ממש כפי שעמיתיהם מבקשים לשנות חוק כדי לקיים הבטחת בחירות בלתי ראויה למנות לתפקיד בלתי קיים את משה כחלון.

ללפיד, לבני ולאביגדור ליברמן נקרתה הזדמנות פז להוכיח כי הכנסת אינה חותמת גומי של גחמות. אם יצטרפו אליהם שלי יחימוביץ', זהבה גלאון, יהדות התורה והסיעות הערביות יימצאו גם בליכוד מי שיפרשו מהעיסקה.

היוזמים מקווים שבהיעדר רוב יוכלו להתמיד במצב הקיים. עמאר יישאר וגם מצגר. לא עוד. הכנסת האריכה פעם את כהונתם שלא כראוי. בסיבוב הבא יימצא מי שיעתור לבג"ץ. קדימה. ובנט? הוא רק ישמח בחדרי ליבו אם תמיכתו בעל כורחו בדיל עמאר־אריאל לא תצא לפועל.

 חופשה ללא הצדקה

ביקורתי על החופשה בת היומיים מלימודים בל"ג בעומר נענתה במכתב ענייני מד"ר מיכאל כהן העוסק בנושא במשרד החינוך. לפי הסברו, חופשת ל"ג בעומר שנמשכה עד ל"ה בעומר היתה חד־פעמית ונקבעה עקב שינויי לוח שנעשו לפני כהונת שר החינוך שי פירון.

בסך הכל, כתב כהן, לומדים בארץ 220-210 ימים בשנה. יש הסכם והצדדים מכבדים אותו, ובכל זאת - מדוע חופשת חג השבועות נמשכת יומיים במקום יום? אין הצדקה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו