בלתי ניתנת להכנעה

"ימי הילדה ספורים", בישרו הרופאים להוריה של נונה קוכינה בת ה־17, אחרי שהרימו ידיים במלחמה נגד סרטן בלוטות הלימפה שפשט בגופה של הנערה מבלארוס. הם ניסו להצילה באמצעות ניתוח מסובך, העבירו אותה סידרה של טיפולי כימותרפיה וחיפשו כל דרך למנוע את מותה במשך שישה חודשים, עד ששיחררו אותה לביתה במינסק, לבלות בחיק המשפחה את ימיה האחרונים.

נונה, שאיבדה את שערה, רזתה בצורה קיצונית וסבלה מתופעות לוואי קשות כתוצאה מהטיפול האינטנסיבי, דוגמת קצב לב מוגבר ופריחות, ידעה שהסיכוי שלה להימלט מזרועות המוות הוא קלוש - ניתוח להסרת הגידול שהתמקם, מעשה שטן, סביב העורק הראשי של הלב. הרופאים, שסירבו לנתחה בשל הסיכון הרב, חזרו בהם רק אחרי לחץ אדיר שהפעילה אמה של נונה, ובתום חמש שעות וחצי בחדר הניתוח יצאו לבני משפחה וביקשו מהם למהר ולהיכנס לחדר ההתאוששות, כדי להיפרד - "נותרו לה דקות ספורות לחיות".

"הדקות הספורות" הפכו לשעות, עד שהרופאים הבינו שלא אבדה התקווה ומיהרו להכניסה לניתוח נוסף, שאותו נונה שרדה. סכנת המוות עדיין ריחפה מעליה והיא נשלחה לעוד סידרת טיפולי כימותרפיה. המראה בחדרה הוסרה, כדי שלא תראה איך הפכה לשבר כלי, ולמרות הרצון הטוב הפעם הרופאים הקונבנציונליים נכנעו.

הסוף? לא נראה באופק, כל עוד זה תלוי ברוחה של נונה, באמה העקשנית וברפואה הסינית שנכנסה לתמונה, למלחמת הכל או כלום. ואכן, הסוף הטוב הגיע. נונה אמנם היתה גמורה, בעיקר נפשית, אבל הרפואה האלטרנטיבית, המשלימה, הסיגה את המחלה וריפאה אותה. זמן ההתאוששות והחזרה לשיגרה אמנם דרשו ימים ארוכים, אך נונה חזרה לחיים והמשיכה בנקודה שבה הפסיקה, עת התבשרה על המחלה - לימודי רפואה.

לאורך כל תקופת הלימודים, שאותם סיימה בהצלחה, משפט אחד לא הפסיק להדהד בראשה: "ימי הילדה ספורים". המילים שהיו אמורות לשבור אותה מנחות מאז את חייה ואת עבודתה. היום אתם יכולים לקרוא לה ד"ר נונה, אישה מדהימה שמקדישה את חייה לפיתוח מוצרים ותכשירים המסייעים לאנשים בכל רחבי העולם למצוא את הדרך הייחודית שלהם לבריאות ולאריכות ימים. 

החיים וים המוות

מה לנו ולסיפורה המופלא של ד"ר נונה? ובכן, סביר שלא שמעתם עליה, אבל החברה שבבעלותה, "ד"ר נונה אינטרנשיונל בע"מ", ממוקמת כאן, בארץ. היא הוקמה ב־1994, עשר שנים אחרי שד"ר נונה עלתה ארצה. מחזור הייצוא השנתי של החברה, שכולל מוצרים קוסמטיים ותוספי מזון, נאמד בכ־20 מיליון שקלים.

בניגוד לאלמוניותה בישראל, ד"ר נונה (60) נזקקת לליווי מאבטחים כשהיא נוחתת במדינות בריה"מ לשעבר או כשהיא מסתובבת ברחובות ברוקלין. אחותה, השרה לקליטת עלייה סופה לנדבר (ישראל ביתנו), מספקת הסבר: "ישבתי על שפת הבריכה בחופשה בחו"ל ושמעתי שתי נשים מדברות על ד"ר נונה. פניתי לאחת מהן ואמרתי לה שזו אחותי. היא התרגשה מאוד, קמה מייד והתחילה לצעוק. חשבתי שהיא תגיד שפגשה שרה ישראלית בבריכה, אבל היא דיווחה למישהו בהתלהבות שהיא פגשה את אחותה של ד"ר נונה".

לארץ הגיעה ד"ר נונה בגיל 33, תשע שנים אחרי אחותה, כיוון שהיתה מסורבת עלייה. בנתב"ג היא נחתה עם שני ילדיה וסבה בן ה־87. בשנים שחיכתה לאישור העלייה המיוחל היא הספיקה להתחתן ולהתגרש ולאבד את הוריה, שהלכו לעולמם. "משום שהייתי מסורבת עלייה, הזמינו אותי לקבלת פנים אצל ראש הממשלה דאז, שמעון פרס", ד"ר נונה נזכרת, "סופה כתבה לי ברכה בעברית ולמדתי אותה בעל פה, בלי להבין מילה".

עם זאת, מהר מאוד היא למדה את השפה ואף התקבלה לאוניברסיטת ת"א כמרצה לאנטומיה, לא עניין של מה בכך לעולה חדשה. היא הכירה את בעלה השני, משה שניאורסון, גידלה איתו חמישה ילדים מנישואיהם הקודמים ויחד הם הביאו לעולם ילדה, רות שמה. "יום אחד כשהייתי באוניברסיטה, שמעתי מישהו שאמר 'בים המלח יש חיים', היא מתחילה לספר על הרגע ששינה את חייה. "זה היה המשפט שהפך את חיי", היא חוזרת ומדגישה.

"חזרתי הביתה וסיפרתי את זה לבעלי. באותה תקופה אני והוא כבר ידענו שאנחנו חייבים לפתח משהו חדשני. חשבנו בתחילה לפתוח בית הבראה ליולדות", היא אומרת. בינתיים, היא המשיכה בעבודתה כמרצה, ובנוסף היו בבעלותה שתי קליניקות לרפואה משלימה. לבסוף היא החליטה שהיא רוצה לעשות משהו גדול יותר: "חיי ניצלו ותמיד רציתי לעזור לכמה שיותר אנשים".

בשלב זה כינסה ד"ר נונה מדענים, כולם דוברי רוסית, ויחד הם יצרו מוצרים חדשים על בסיס ארכיבקטריה ועוד דברים שלים המלח יש להציע. "מצאנו משהו חדש", היא מבהירה, "מוצרים באיכות מעולה, כי ארכיבקטריה נחשבת לתא ראשוני וחיה בתנאים קיצוניים". עוד היא מוסיפה: "תמיד רציתי לעבוד, ואני ממשיכה לעבוד, עם עולים מבריה"מ, כי אני מאמינה שהשילוב של המוח של יהודי רוסיה והצורך שלהם לשרוד במדינה חדשה יניב תוצאות מעולות".

כיום, כפי שהבנתם, היא מצליחה בעשרות מדינות, מעסיקה אלפי עובדים בארץ ובחו"ל ומשרדיה בצומת כנות מזכירים ארמון: יש שם מזרקה, ציורי ענק על הקירות, פסלים, עיטורים מוזהבים. עם זאת, ד"ר נונה לא שוכחת את הדרך הסיזיפית, את הימים שכמעט איש לא האמין בה.

"עזבתי את המשרה הנחשקת שלי באוניברסיטה וניסיתי לגייס כספים", היא מתחילה לתאר את המסע שעברה עם בעלה, "ואף אחד לא האמין בנו, גם לא אחותי. לקחנו הלוואות, אפילו בשוק האפור, אבל הכסף נגמר מהר. לבסוף לקחנו עוד הלוואה, מהבנק, והתנאי היה שאם לא מחזירים אותה, עלינו למכור את הדירה שלנו - וזה מה שקרה. לאחר מכן השותפים שהיו איתנו בהתחלה לקחו את חלקם וברחו, אבל אני ובעלי לא הפסקנו להאמין שבסוף נצליח".

וההצלחה אכן הגיעה. ד"ר נונה, הפעם כאישה בוגרת, הצליחה בדיוק כמו בימיה כנערה חולת סרטן, לגבור על כל הקשיים, כנגד כל הסיכויים. היא עומדת בראש האימפריה שבנתה, מנהלת אותה עם בעלה ועם בתם הסמנכ"לית, רות בת ה־23. לדברי ד"ר נונה, היא לא נמצאת בארץ תשעה חודשים בשנה, משום שהיא נוסעת בין המדינות שבהן היא מפיצה את מוצריה, מעבירה סדנאות וסמינרים ומקיימת פגישות. 

עם זאת, חשוב לה להסביר: "אני גאה בעובדה שעליתי לארץ. אני ישראלית ועכשיו יש לי שוק גדול מאוד שלו אני מוכרת מוצרים שמיובאים מישראל. אני מרגישה כשליחת המדינה וגם יודעת שבעקיפין אני תורמת לתיירות בארץ. אני לא נתקלת באנטישמיות, להפך, אנשים מעריכים מאוד, בזכותנו, את המוצרים מישראל".

אחותה השרה מבקשת אף היא להדגיש עד כמה גדולה ההצלחה: "כשהיא התקשרה להגיד לי שעזבה את האוניברסיטה, פחדתי מאוד בשבילה ובשביל המשפחה שלה. כשהיא סיפרה לי שמכרה את הדירה ואת הרכב, זה הכניס אותי ללחץ יותר גדול, אבל לא היה אפשר לשכנע אותה אחרת - כשהיא מחליטה משהו, היא עומדת על שלה. 

"היום אפשר להגיד שהיא עשתה היסטוריה. הסיפור שלה הוא מדהים. בלי כסף, בלי עזרה מאף אחד, היא ובעלה נלחמו והפכו את החלום למציאות. היא בנתה משהו גדול ואני גאה בה. שום דבר לא נפל מהשמיים, לא עלי ולא עליה. אנחנו בקשר קבוע ואני משתמשת במוצרים שלה - בלי תוספי המזון לא הייתי שורדת כל כך הרבה שעות עבודה".

גם בישראל

ובכל זאת, חוזרת ומטרידה השאלה - מדוע הצלחת ענק בינלאומית שכזו לא הביאה את ד"ר נונה לכבוש גם את השוק הישראלי? היא מספקת הסברים ברורים: "ראשית, מתחילת הפעילות המאמץ העסקי נעשה בעיקר במדינות שבהן ידענו שיש שוק גדול, שאפשר למכור בכמויות ולהרוויח - השוק הישראלי קטן יחסית. ההתפתחות במדינות בריה"מ לשעבר היתה לנו טבעית מאוד, הודות לידיעת השפה ולהבנת המנטליות, אבל אנחנו מוכרים טוב מאוד גם בשוק האמריקני. 

"דבר נוסף הוא השם הרע שיצא בישראל לשיטת השיווק הרשתי, שבמסגרתה נמכרים המוצרים שלנו. לדעתי, חלק מהכישלון נובע מכך שבתחילת הדרך עבדו בשיטה הזאת חברות ואנשים לא מקצועיים, וחבל שכך. בכל העולם, גם במדינות המערב, משווקים בשיטה זו מוצרים נהדרים בתחומים שונים, ולחברות האלה יש מוניטין מצוין. 

"בנוסף, משום שאנחנו מציגים את עצמנו בכל העולם כחברה ישראלית וגאים בכך, החלטנו שבשנים הקרובות נרחיב ונחדש את הפעילות שלנו בישראל ונעשה מאמץ אמיתי להגיע לצרכן הישראלי, כדי לצמצם את הפער הלא הגיוני בין ההצלחה שלנו בחו"ל לבין העובדה שאנחנו לא מוכרים בישראל".

ועד שתשקיע בשוק הישראלי, ד"ר נונה, במקביל להחזקת האימפריה, משקיעה במשפחתה שהיא עמוד התווך בחייה. על בעלה היא מספרת ש"אנחנו אוהבים להיות יחד. אנו עובדים יחד ואני משתדלת לחסוך זמן, כך שאפילו למספרה הוא בא איתי. 

ד"ר נונה, שגידלה עם בעלה שישה ילדים, אף אימצה לפני 11 שנה ילדה נוספת, בתה של חולת סרטן סופנית, שאותה החליטה לגדל כבתה, אחרי מות האם הביולוגית. "היום היא סטודנטית לרפואה באוניברסיטת ת"א", היא מתגאה.

ד"ר נונה מאמינה שאת המוח תמיד צריך לפתח וש"כל אחד חייב לעשות משהו נוסף מלבד עבודה. לקרוא, ללמוד, לעסוק באמנות, לכתוב ספרים". ואכן, לד"ר נונה תשעה ספרים שהוציאה לאור: "רומנים רומנטיים וספרי מדע על אורח חיים בריא בשפה הרוסית. אני תמיד כותבת שני ספרים במקביל". פעילות נוספת שלה היא עזרה לקהילות היהודיות במדינות בריה"מ לשעבר. "אנחנו תורמים כספים לפרויקטים שונים שמחזקים את היהדות", היא אומרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו