כשקרן בשארי, מנהלת תיקי לקוחות בתחום הפרסום, מביטה סביבה, היא מגלה שהיא בחברה טובה. לא בטוח שזה מנחם אותה. "אני לא טיפשה, יש לי גוף יפה, ואני מחפשת בן זוג", היא מכריזה, וכמוה כל המרואיינות לכתבה הזאת. הן לא לבד: מספרם של הרווקים בישראל הולך ועולה בשיעורים חדים עם השנים. רואים אותם בכל מקום - בסדרות טלוויזיה, במקומות העבודה, בחדרי הכושר, בבלוגים חושפניים באינטרנט. רווקים בגילאים שבעבר הלא רחוק היו גורמים לשבץ אצל כל דודה מצקצקת. היום נשאר רק הצקצוק.

"שואלים אותי לא מעט 'איך יכול להיות שמישהי כמוך לא התחתנה?'" מספרת קרן. "בהתחלה הייתי עונה שגם אני לא יודעת, אבל אחר כך התחלתי לחשוב על זה לעומק. פקחתי עיניים וראיתי המון גברים ונשים במצבי, אנשים שנראים מצוין, אינטליגנטיים, שלא מצליחים לייצר זוגיות".

"אני בררנית. אם לא אהבתי את התמונות שלו באתר ההיכרויות, אין טעם לצאת. אם אין לו חוש הומור בטלפון - אני נרתעת. אני ממש מודעת לזה שאהבת חיי לא יבוא וידפוק בדלת ויגיד, 'היי, זה אני', אבל אני מסרבת להתפשר. אנשים אומרים לי, 'קרן, אל תחפשי אהבה'. אבל אני טיפה אולד סקול. אני רוצה גבר אמיתי, שיגרום לי להרגיש אישה. בעולם הישן נתנו לנשים להרגיש נשים, חיזרו אחריהן. היום הגברים מרגישים שהם יכולים לקטוף אותנו ככה - על הדרך. לא מזמן מישהו אמר לי 'אני בדרך לשדה התעופה, תרדי מהדירה, שאראה אותך'. תביני, ככה הוא רצה לפגוש אותי בפעם הראשונה בחייו.

"יש גם רווקים שנראים סוף הדרך - והם לבד. הם לא יתפשרו. עבורם תמיד קיימת מישהי יפה יותר, חכמה יותר ומצליחה יותר שם בחוץ. מפחיד אותם להתמסד עם מישהי אחת, כי אולי יש מישהי מוצלחת יותר? הייתי בדייט לפני חצי שנה עם רווק בן 42, מומחה בתחום בריאות הנפש. הוא שאל אותי: 'יכול להיות שאת מוצלחת מדי?' ועניתי לו: 'לא, אני בדיוק כמוך, רווקה שמחפשת אהבה. ואני מאמינה שאמצא'". 

היא רמת־גנית, עם מערכות יחסים רציניות ברזומה, כולל האחרונה, חצי שנה "און אנד אוף", שהסתיימה לפני שנה וחצי. מאז היא לבד. יוצאת לדייטים, מחפשת באתרי היכרויות ברשת, ומחכה לדבר האמיתי. "עד גיל 33 לא רציתי בכלל להתחתן. בגיל 20 קיבלתי הצעת נישואים וסירבתי. רק כשהאחיין שלי נולד, עברתי מין סוויץ' בראש. הבנתי שמספיק שנים הובלתי את חיי בעצמי, ועכשיו אני רוצה למצוא מישהו שידאג לי, שלא אצטרך לדאוג לבד להכל. אני רוצה להיות שותפה פעילה בזוגיות, להשקיע בפרטנר שלי, ללדת, לגדל ילדים. אני לא צריכה שום דבר מאף אחד, יש לי פרנסה, דירה בשכירות, אני לא נזקקת לאיש. אני רוצה פרטנר".

"את הגבר של פעם. הגבר החדש לא גברי מספיק בעיניי. אני מחפשת גבר אצילי, בוגר, מגונן, מבוגר או צעיר ממני בכמה שנים, זה לא משנה. יצאתי עם כאלה שעל הנייר נראו מושלמים, כולל עם מנכ"ל של חברה כלכלית - ג'נטלמן, אינטליגנט, מבוסס - אבל ביקורתי וקטנוני. הבנתי שלרשימת מכולת אין משמעות, שצריך להכיר את הבן־אדם עצמו".

היא מסתובבת כל העת בתחושה שהיא נושאת על מצחה אות קין. "כאילו הסביבה כל הזמן שואלת 'מה לא בסדר איתה?!' גם במשפחה שואלים איך יכול להיות שאני עדיין לבד. אמא שלי חושבת שאני מאיימת על גברים. אם בחור מגיב לא טוב כשאני מדברת אליו טיפה באסרטיביות, זה עניין שלו עם עצמו. אני מי שאני".

"כשאישה מגיעה לגיל ארבעים בלי שנישאה יש הלם", אומרת שרון (שרוני) רובינשטיין, מנחת סדנאות זוגיות ומחברת ספרים בנושא. "היא שואלת את עצמה: 'איך הגעתי עד הלום לא נשואה? איך לעזאזל זה קרה לי?' היא מוצלחת, היא יפה, היא הכל - אבל לתחושתה, בזוגיות היא נכשלה. בימינו, הסביבה מציפה את הרווקים והרווקות בעודף אפשרויות, והציפיות גבוהות מאוד ובלתי מציאותיות. נשים בתחילת שנות השלושים שלהן חושבות שעוד מעט ימצאו את המושלם, ולרוב באות עדיין בגישה ילדותית ובוחרות גברים חתיכים שיש להן משיכה פיזית אליהם, אבל מתעלמות בדרך מתכונות חשובות יותר, למשל אגואיזם וחוסר התחשבות. הן מאמינות שהן 'יחנכו' את הגבר, והכל יהיה בסדר. ככל שהזמן עובר, המציאות טופחת להן על הפנים".

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2010 נמנו בישראל 23 אלף רווקים ו־22 אלף רווקות בגילאי 44-40 (כ־10 אחוזים מבני הגילאים הללו). בשנת 2004, לעומת זאת, עמד מספר הגברים הרווקים על 13,900 בלבד, ומספר הרווקות - על 15 אלף (כ־7.5 אחוזים מבני הגילאים הללו).

בשכבת הגיל הגבוהה יותר, 49-45, נמנו בשנת 2010 לא פחות מ־15,700 רווקים ו־16,900 רווקות (כ־8 אחוזים מבני הגילאים הללו) לעומת 10,000 רווקים ו־12 אלף רווקות (כ־6 אחוזים) שש שנים לפני כן. המספרים, כמו האחוזים, גדלים בהתמדה.

את הזינוק בשיעור הרווקים אפשר לתלות בסיבות שונות. ראשית, צריך לזכור שבגלל הפיחות במעמדו של מוסד הנישואים בשנים האחרונות, אפשר להניח שעלה מספרם של הרווקים והרווקות שחיים עם בני זוג ומעדיפים לא להתחתן. גם זוגות חד־מיניים רשומים כרווקים. מעבר לכך, סוציולוגים מסבירים שצעירים חשים כיום פחות צורך בנישואים מאשר בעבר, בגלל סיבות כלכליות וחברתיות. הרווקים והרווקות שהתראיינו לכתבה אמרו לנו שלמרות שפע האפשרויות שפרוסות בפניהם ליצירת קשרים, שאינן מחייבות אפילו מפגש פרונטלי כמו פעם - אתרי היכרויות באינטרנט, צ'אטים, רשתות חברתיות - דווקא היום זה קשה יותר, לתחושתם; "אולי בלי כל הכלים האלה היה לי קל יותר, כי פשוט הייתי חייבת לצאת לבר כדי לראות בחורים ולדבר איתם", אמרה לנו אחת מהן.

"החברה הישראלית שונה מהחברה האירופית או האמריקנית", אומרת הסוציולוגית ד"ר מתת אדר־בוניס מהאוניברסיטה הפתוחה. "בעבר היו אחוזים בודדים של רווקים שלא נישאים כלל, אבל האחוזים הללו עולים בהדרגה, וימשיכו לעלות. אנחנו גם מתחתנים פחות ופחות, אבל אני לא יודעת אם נדביק את המספרים של האירופאים ושל האמריקנים. מה שבטוח הוא שהצורך בנישואים בכל העולם המערבי ירד: נשים מרוויחות מספיק, הן משכילות, והן אינן זקוקות לגבר כמו בעבר. הן גם יולדות ללא צורך בזוגיות. בנוסף, נשים וגברים היום בררנים יותר. הם מחפשים אהבה ומחפשים בן זוג שיהיה גם חבר. וכשהם לא מוצאים, הם מעדיפים לחיות לבד".

מ', רווקה בת 41 שעוסקת בתחום הפיננסים, יכלה לעמוד מתחת לחופה כבר בגיל 22. "דיברנו על חתונה, ועדיין לא הייתי שם. לא היה לי את חלום הילדות הזה, להיות כלה בשמלה לבנה, כשכולם מסתכלים עלי וכל זה".

מאז היו לה קשרים רציניים שהסתיימו ללא נישואים. היא הקדישה הרבה זמן ואנרגיה לעבודה, השנים עברו מהר, והנה אנחנו כאן. היא מאשימה את המירוץ אחר הקריירה: "אם הייתי עובדת פחות שעות, אולי היו לי יותר אנרגיות ויותר זמן לחפש. ככל שהגיל עולה, כשאת לא נמצאת כבר במסגרת חברתית כמו צבא או אוניברסיטה, שם קל יותר להכיר אנשים, צריך הרבה אנרגיות. את שורצת בעבודה שבה כולם נשואים או רווקים צעירים מדי, ושם אין הרבה הזדמנויות לרווקה בגילי לפתח קשרים רומנטיים".

"אני רשומה רק באתר היכרויות אחד, וגם אליו אני לא נכנסת בתדירות יום־יומית. כשאני כבר שם, זה לעשר דקות ביום. זה החיפוש שלי. חשוב לי למצוא חבר, אבל אני לא משקיעה את כל הזמן שלי בחיפוש. אני לוקחת את זה די לייט. כשבחורה באמת באמת רוצה למצוא, היא תשקיע בזה את כל זמנה, והיא תמצא".

"אני מחפשת רווק, או לכל היותר גרוש בלי ילדים, ולא אבא גרוש. האמת היא שבלי קשר לגיל, אני רוצה למצוא מישהו כמוני, שיצא, נהנה, בילה - ועכשיו מוכן לפרק רציני בחיים שלו. המראה החיצוני לא עד כדי כך חשוב, זה משהו שאת מבינה ככל שאת מתבגרת. הרבה יותר חשוב שתהיה כימיה, שיהיה עניין וכיף להיות יחד ולדבר".

מ' אומרת שאנשים סביבה מסתכלים עליה כעל מישהי שלא מצליחה להתקדם. לפחות לא בתחום הזה. "יש תגובות כמו 'איך? למה? מה קרה?' מי שלא מכיר אותי לעומק, מסתכל על רווקה בת ארבעים ושואל את עצמו, 'מעניין למה היא רווקה', 'איך היא נשארה לבד', 'בטח יש בה משהו דפוק'. גם אני, כשפגשתי בעבר רווקות כאלה, נהגתי לשפוט אותן, אז אני יכולה להבין מהיכן זה נובע. לפעמים יש גם כוונות טובות מאחורי הדברים, אבל באופן כללי, החברה מסתכלת עלי בעין שופטת".

כמו רווקים רבים בגילה, היא לא חובבת פגישות עיוורות. מעדיפה "להכיר דרך חברים" או, אם הגורל יאיר פנים - בסגנון הרומנטי, כשזה פשוט קורה, בלי מתווכים. "בפגישה עיוורת את אמורה לשווק את עצמך, ואין לי כוח למכור את עצמי בכל פעם מחדש. זה נותן תחושה של ראיון עבודה. יש לי גם ימים קשים, אחרי שרשרת של אכזבות, שכבר לא בא לי בכלל לצאת ולפגוש בחורים. ואז אני חושבת שזה יבוא מעצמו, ואחרי כמה ימים אני שוב משתכנעת לצאת ולהכיר. אני עדיין מאמינה שלי זה יקרה. כשאהיה מוכנה וארגיש נוח עם עצמי, אני אזמן את האהבה. ואז האחד יגיע".

ההמתנה הארוכה לאחד או לאחת מייצרת פרדוקס: מי שמחכה הרבה שנים מאמין שמגיע לו הכי טוב שיש, גם כפרס ניחומים על ההמתנה הארוכה; ואת הכי טוב שיש הרי קשה עוד יותר למצוא. "העניין הוא להיות מציאותיים ומודעים לכך שאין חוויה מושלמת", סבורה עדנה דולב, מנחת קבוצות, מרצה במכון אדלר ויועצת זוגית. "אין דבר כזה לקבל 'הכל' - כי גם אני לא 'הכל'. צריך ללכת על מציאת בן זוג כעל אתגר. לא להתפנק, להיות מפוכחים, ולהבין שאחרי שהחיפוש לא הניב תוצאות, הגיע הזמן לעשות שינוי. לא להגיד 'הכל או כלום' - כי הכל או כלום משאיר אותך בגיל ארבעים בלי זוגיות. במקום רשימה שלמה, להחליט על שניים או שלושה דברים שעליהם לא מתפשרים. חשוב להבין מה הכי חשוב. שיהיה נאה? שלא יהיה קמצן? שיהיה אבא טוב? להבין שאין גבר או אישה אידיאליים - יש אידיאלי בשבילי.

"אם את מודעת ליכולת שלך ולמי שאת, אם את יוצאת עם ביטחון והרגשה של שוות ערך, אם את מאמינה שאת לא פגומה רק בגלל שעדיין לא התחתנת, ואם בדקת טוב והמתנת עם הבחירה רק כדי לבחור משהו יותר מדויק בשבילך - הסיכויים שלך טובים יותר להתחתן, ולהתחתן טוב. בהרבה מאוד מקרים, אנשים שהתחתנו לידך בגיל מוקדם כבר פירקו את החבילה".

היועצת הזוגית שרון רובינשטיין סבורה כי "אישה רווקה צריכה לשאול מה היא באמת צריכה מהגבר שלה, משום שזה מה שיחזיק מעמד 50 שנה. לשים את קריטריון המראה החיצוני במקום נמוך יותר - שלישי או רביעי - ובמקום הראשון להתחשב בצרכים האמיתיים בזוגיות: בפרטנריות, בתחושת הבית, בדאגה למשפחה. אנחנו, הנשים, יכולות להתאהב דרך ההתנהגות והאישיות, אין אישה מעל גיל 30 שלא מחזיקה לפחות מכוער אחד ברזומה שלה. לגברים אין את הפריבילגיה הזאת. אם האישה לא אטרקטיבית בעיניו, אם הוא לא יכול להיכנס איתה למיטה, אז לא יעזור".

י', בת "ארבעים פלוס פלוס" ("אומרים שאני נראית אולי בת 30"), שעובדת בשנים האחרונות בתחום התרבות, דווקא מרגישה מצוין עם "הרווקוּת הנצחית והטבעית שלי". "רווקה בת ארבעים היא לא מסכנה ולא אומללה. יש לי זמן לעצמי, אני מתאמנת כל יום, רצה ושוחה, אני חופשייה וספונטנית, ואני לא יושבת בבית ומרחמת על עצמי. אני ממש לא מרגישה מסכנה".

כשי' מתארת את אורח חייה הנהנתני, אפשר להבין למה לא חסר לה בעל להשלמת התמונה. היא נוסעת הרבה לחו"ל, עובדת לעיתים קרובות בלילות ומזפזפת בין בני זוג זמניים. וכן, טוב לה. "לא לכולם מתאים לחיות בזוג, ולא כולן צריכות גבר להישען עליו. טוב לי עם איפה שאני, עם מי שאני ועם מה שאני. הרבה שנים חשבתי שאני חייבת חבר כדי להיות כמו כולן, ושאם לא אמצא מישהו ואתחתן, אז אוי ואבוי לי ומה יהיה איתי. רק לפני כמה שנים, אחרי טיפול פסיכולוגי, עצרתי והבנתי שאני לא כמו כולן בשום דבר אחר בחיים, אז אני לא אהיה כמו כולן גם בזוגיות". 

"תתפלאי, יש אנשים שמתאים להם הלבד שלהם. טוב לי ככה, ואם לסביבה לא טוב איתי - אז זו בעיה שלהם. אני מרגישה שמרחמים עלי לפעמים, קולטת ויברציות כאלה, אבל מבחינתי נעים לי לחיות עם עצמי ולא הייתי רוצה כרגע שום דבר אחר". 

"כשהוא יבוא, נדבר".

"היום אנחנו אומרים על רווק או רווקה בגיל מבוגר 'אין לו חיים'", אומרת ד"ר אדר־בוניס. "זה ביטוי איום. כי מה? הם עובדים, יש להם חברים, תחביבים, כל אלה לא נחשבים חיים? זו לא המצאה ישראלית, זה תרגום מאנגלית, שמראה שגם בתרבויות אחרות מתייחסים כך לאנשים שחיים בלי בני זוג וילדים. זה נורא לרווק ששומע את זה, וזה בטוח לא נכון, כי החיים מורכבים מהרבה דברים ומהרבה רבדים.

"אין בישראל לגיטימציה לא להתחתן, לכן יש לרווקים קושי. ככל שמספר הרווקים בגילאי ארבעים פלוס ימשיך לגדול, אנשים יפנימו שזו המציאות. כמו שבעבר גרושים הסתירו את מצבם המשפחתי כסוד נורא, והיום הם מכריזים על כך בגלוי. ככל שהמספרים יגדלו, כל אדם יכיר סביבו יותר ויותר רווקים בני ארבעים פלוס. גם הרווקים ירגישו טוב יותר עם המספרים העולים. בסופו של דבר, במשפחה יהיו ילד אחד או שניים שיתחתנו, והאחרים לא".

ד"ר רבקה תובל־משיח מסכימה. "באירופה ובארה"ב זה נחשב לגיטימי מאוד לא להקים משפחה ולחיות ברווקות לתמיד, או לפחות עד גיל מבוגר", היא אומרת. "זה גם נחשב בסדר להינשא ולא להביא ילדים לעולם".

ג', בת 39 "בואכה ארבעים", עובדת בתחום התקשורת. היא חוותה מערכות יחסים רציניות וארוכות, כולל מגורים משותפים, ופעמיים אף היתה על סף נישואים - בשתיהן התפרק הקשר לפני ענידת הטבעת. היא לא מתחרטת, אבל גם לא שיערה שתגיע לשנתה הארבעים כשהיא לבד.

"כשאת צעירה, בגילאי העשרים, את חושבת שהכל יקרה לך. שהכל לפנייך, ושיש עוד מלא זמן. אהבתי גברים, והם אהבו אותי. היו לי בני זוג מקסימים ומדהימים. טיילתי איתם, ראיתי עולם, אבל בסוף זה לא הסתדר. מעולם לא הייתי מוטרדת. גם בתחילת שנות השלושים שלי, כשכל החברות שלי התחתנו והביאו ילדים, לא ממש דאגתי, כי הייתי בטוחה שעוד רגע 'הוא' מגיע. חיכיתי, אבל לא בפסיביות: יזמתי, יצאתי, נפגשתי. הודעתי שאני מחפשת ושאני מוכנה שישדכו לי, נרשמתי לאתרים, עשיתי כל מה שאפשר. 

"אני חושבת שבשנים האחרונות ישבתי בעשרות דייטים. לפעמים זה נמשך שבועיים או חודש, אבל זה לא התפתח לקשר שאני יכולה לקרוא לו אהבה. ברור שזה מבאס אותי, בעיקר כשמסביב חברות שלי כבר מגדלות שני ילדים או שלושה, וכשיש במשפחה שלי נשים צעירות ממני שהן אמהות. אני בשלה ורוצה גם".

"שואלים אותי 'מה חדש?' ומצפים רק לתשובה אחת: שיש לי מישהו, ושהפעם זה רציני. אני מרגישה שאני מאכזבת אותם כשאני אומרת שלא קורה כלום. אבל זו האמת, יש שנים של ריקנות, לא קורה משהו גדול, ומחכים".

"תלוי באיזה יום. יש ימים שאני מבואסת, בטוחה שזה אבוד. בטוחה שאני מפנטזת על מישהו שלא באמת קיים, שלעולם כבר לא אצליח למצוא גבר שארצה, שאין בכלל גברים נורמליים. אלה ימים שבהם אני מרגישה שכולם שרוטים וחולי נפש. ויש ימים אחרים, שבהם אני מרגישה שזה מתקרב, שהוא בסביבה, שאוטוטו ניפגש. היום, למשל, אני ביום הרע. תשאלי אותי שוב מחר".

"רווקוּת מאוחרת עשויה ליצור תחושות של אכזבה ושל תסכול", אומרת הפסיכולוגית ד"ר רבקה תובל־משיח מאוניברסיטת בר־אילן. "החיים נכנסים למין 'הולד'. הרווקים מתעכבים בעשיית צעדים גדולים, למשל רכישה או שיפוץ של דירה או יציאה ל'טיול של החיים' - כי הם מחכים ורוצים לעשות את זה בזוגיות. הם חושבים במונחים זמניים: 'אם אני לא יודעת איפה אגור, אני אשכור בינתיים דירה'. זה יוצר תחושה, בעיקר אצל נשים, שהן מקפיאות משהו בחיים. זה נכון במיוחד בנושא האמהוּת: הן רוצות ומוכנות להפוך לאמהות, ובינתיים הן עובדות ומתקדמות, אבל ההורות מתעכבת. זו יכולה להיות גם תקופה לא קצרה, אפילו עשר שנים, ובסוף זה תוקע. נוצרת תחושה של 'החיים עוברים לידי'".

"מכיוון שאנשים חוששים להיפגע, זה חוסם להם אפשרויות להכיר באמת", אומר ג' (41), רווק, מומחה אסטרטגיה וקריאייטיב. "פגשתי נשים ששידרו לי 'אני אעשה הכל כדי שתבין שאני לא נחמדה'. אז סליחה, למה שארצה להיות איתך? המקרים שלא מבשילים לקשר הם בדיוק אלה שיוצאים עם 'דימויים', וזה תקף לשני הצדדים. מי שעסוק בדימוי לא משאיר מקום להיות הוא עצמו".

הוא מגדיר את עצמו כ"מומחה בשידוכים": כל מי שהוא מכיר - בעבודה, במעגל החברים, במשפחה הקרובה והרחוקה - מבקש לשדך לו מישהי. תמיד מתוך כוונות טהורות, כמובן. "כל אחת שמכירה אותי חייבת 'להכיר לי מישהי משהו־משהו'. כל פעם שואלים אם אני פנוי עכשיו - ואם כן, מייד רצים לשדך. למדתי איך להוריד מעלי שדכניות חובבות, אני כבר לא מתרגש מהן. יש פה ריצה יהודית־ישראלית למאצ'ינג. אתה עוד לא נשוי? אז קדימה, אנחנו נפגיש ביניכם".

ועדיין, הוא אומר, "נשים רווקות בגילי נמצאות בלחץ גדול יותר מגברים רווקים. הביולוגיה לא עושה לנשים טוב מבחינת היכולת ללדת ילדים, והרבה נשים מפחדות להגיע לגיל מבוגר כשהן לבד".

"פעם חשבתי שאין בעיה, שהגיל הוא לא פקטור, אבל יש בעיה. בגיל מסוים קשה להשתחרר מקיבעונות ומהדימוי איך הקשר אמור להיראות. יש ציפיות בלתי אפשריות, ולפעמים גם צריך להתנצל על מה שגברים אחרים עשו בעבר. יש יוצאים מן הכלל, ברור, ועקרונית אני לא פוסל כלום. יצאתי עם נשים מבוגרות ממני, עם גרושות עם ילדים, ועם נשים שלא רצו ילדים בכלל. בסוף זו שאלה של סטייט אוף מיינד, ולא של גיל". 

"בחורה שהיא אדם טוב, שפועלת לעזור, נחמדה. מישהי שתיתן לי מקום, שארגיש שאני בזוגיות, אבל גם עם ספייס משלי. בחורה אינטליגנטית, שנראית מצוין ואמיתית. אני לא חי בשלום עם חוסר אותנטיות".

"הקטע החשוב בעיניי הוא זוגיות ומשפחה, לא לסמן וי על החתונה. אנשים מתבלבלים בין אהבה לבין נישואים. אני אהיה בקשר כשארגיש במקום המדויק והטוב ביותר עבורי".

גם רונן לנצ'מן (41), כירורג תל־אביבי, מספר שמסביב כולם מעוניינים לחסל את מצבו הסינגלי. "במשפחה כולם רוצים שאתחתן, הסביבה מעוניינת שאתחתן, ובעבודה שואלים כל הזמן. כולם חושבים שאני בררן. בעיקר אמא שלי. מצד שני, החברים הרווקים שלי פחות לחוצים שאתחתן, כי הם באותה סירה כמוני. הם יודעים שיש בעייתיות עם בחורות ישראליות. הגרושים מרגישים אותו דבר, ולכן הידידות הנשואות שלי הן אלו שמשדכות לי הכי הרבה".

לנ'צמן מחפש פרטנרית עם מראה חיצוני מרשים. "אני לא מחפש בר רפאלי, אבל אם היא תבוא זה בסדר גמור", הוא מחייך, "וחוץ מזה, שתהיה משכילה ותחזיק מקצוע. לא חשוב לי כמה היא מרוויחה - רק שיהיה לה מה לעשות בחיים, שתהיה לה תעסוקה".

"רווקה בת ארבעים זה בעייתי יותר, גם מבחינת השעון הביולוגי. המחקרים מראים שהפוריות של האישה יורדת בגילאי 40-35, ואני מסתכל גם על העניין הזה בבחירה של בת זוג. אני אעדיף אישה צעירה יותר - אם כל הקריטריונים האחרים זהים. גם החברים שלי באותו ראש".

הבחירה באופציה הצעירה לא ממש מפתיעה, אבל לנצ'מן מבקש לחדד את ההבדלים בין רווקות צעירות לרווקות בנות ארבעים פלוס. "לא כולן בגיל הזה שרוטות, אבל יש בהחלט הרבה נשים בעייתיות. אני מרגיש שהגיל לא משפיע עליהן, לא הזמן החולף ולא השעון הביולוגי - הן מתנהגות כאילו יש להן את כל הזמן שבעולם. רוצות הכל או כלום. אני וחבריי רואים כבר שמונה שנים את אותן בחורות באתרים. נשים אינטליגנטיות, יפות, שבכל רבע שעה נכנסות לאתר, מחפשות - אבל לא מוצאות. הן רוצות את הבחור המושלם, שיהיו לו את כל הפרמטרים".

"נשים היום מחפשות 'חבילה': גם יופי, גם מעמד וגם כסף. הן מסתכלות על המקצוע של הגבר כדי להשליך על ההכנסה שלו. הן מחפשות גבר אינטליגנטי, איש שיחה מרתק, אבל הרבה מכל זה קשור לעניין הכסף. בחורות שואלות אותי אם אני גר בדירה משלי או בדירה שכורה, את החברים הרווקים שלי בנות שואלות אם הם שכירים או עצמאים, וזה קובע אם השיחה מתרוממת או דועכת".

"תמיד חושבים על זה. עד שאני אתחתן ועד שאביא ילדים אהיה לפחות בן 43, ואף אחד לא רוצה להיות אבא מבוגר, אבל זו המציאות. אני לא חושב כל הזמן על השעון הביולוגי. אני מאמין שהבחירה שלי מצטמצמת, כמו זו של בנות הארבעים, למרות שנתקלתי בבנות 38 שעדיין מחפשות צעירים".

"גבר כמעט תמיד יחפש אישה צעירה ממנו, כי זו הנורמה המקובלת. אני מחפש עכשיו אישה בטווח הגילאים 37-30, זה נורמלי. אבל אקבל גם בת 27. אין ספק שלגברים רווקים יש הרבה יותר אופציות". 

*   *   *

רווק באושר