מרבית אוהדי הכדורגל של היום בטוחים שבאיירן מינכן, זוכת ליגת האלופות ואחת הקבוצות המעוטרות בעולם, נהנתה ממעמד־על כבר מימיה הראשונים. אבל האמת שונה. בתחילת דרכו נחשב המועדון שנוסד בשנת 1900 לבן הקטן והפחות מוצלח של מינכן, ואפילו האליפויות האזוריות של הליגה הדרום־גרמנית דאז היו מעבר להישג ידו. עלייתה של באיירן לגדולה רשומה על שמו של קורט לנדאואר, נשיאה היהודי שנשכח.
"סיפורו של קורט לנדאואר הוא סיפר טרגי והרואי בבת אחת", אומר בשיחה עם "ישראל היום" פטריק סטור, מייסד קרן קורט לנדאואר הפועלת להנצחתו. "הוא איבד כמעט את כל משפחתו בשואה, ובעצמו ניצל בנס, ושימר אהבה יוקדת למועדון ולעיר שעימם קשר את גורלו. במובנים רבים הוא היה האיש שהמציא את באיירן, והנשיא שהוביל את הפיכתה למועדון מקצועני למרות הקשיים והמתנגדים הרבים".
בזכות ארבע תקופות בראשות באיירן, קורט לנדאואר נשאר עד היום הנשיא בעל הכהונה הארוכה ביותר במועדון. אבל השפעתו ותרומתו חזקות בהרבה מן המספרים היבשים. אין זה מקרה שתחת ניהולו הקבוצה הגיעה להישגים הראשונים: אליפות הליגה האזורית של דרום גרמניה בשנת 1926 ואליפות גרמניה בשנת 1932. את הרומן עם באיירן לנדאואר החל כנער. בהיותו בן 17 הוא התחיל לשחק בשורות הקבוצה, אולם קריירת המשחק נגמרה מהר, כאשר הוא נאלץ לעזוב את מינכן כדי להתחיל בהתמחות בבנק בלוזאן. בשנת 1913 נבחר לנשיא באיירן בפעם הראשונה, אבל הכהונה הזאת היתה קצרה. מלחמת העולם הראשונה שפרצה בשנה שלאחר מכן קטעה את כל פעילות הכדורגל ביבשת הישנה, וגם את מהלך החיים הרגיל של לנדאואר, שגויס לצבא ולחם למען ארצו בשוחות "המלחמה הגדולה".
הקדנציה השנייה שלו בראשות באיירן התחילה בשנת 1919, והיתה המשמעותית מכולן. הוא התגלה כמנהל מועדון מעולה וכרפורמטור נועז ומצליח - במגרש ומחוצה לו. לנדאואר הבין טוב מכולם שהכדורגל משתנה, ושהחובבנות, בניהול ובמשחק כאחד, תעבור מן העולם. הוא החליט להפנות את המשאבים המוגבלים של הקבוצה לפיתוח הסגל, ובמיוחד לטיפוח של שחקנים צעירים. באותה שנה מינה לתפקיד מאמן הקבוצה את ויליאם טאונלי האנגלי, שסיגל למועדון משחק התקפי ומהיר, שהתבסס על שליטה ארוכה בכדור וכונה "הסגנון הסקוטי".
הקו הזה נמשך, כאשר בשנת 1921 הגיע המאמן היוגוסלבי דורי קירשנר, שהוסיף לקבוצה ממד של "הסגנון הדנובי", שעיקרו היכולת הטכנית. במקביל, הנשיא הנמרץ חידש גם מחוץ למגרש, וכבר ב־1920 באיירן התגאתה במספר חברי המועדון הגדול ביותר בעיר. לדברי סטור, לנדאואר היה מושרש מאוד במינכן ובבוואריה ושאף לחזק את רוח המועדון ואת תחושת הביחד. דוגמה טובה לכך הייתה אירועי חגיגות 25 שנה לייסוד המועדון, שאותם יזם ב־1925. הוא ביקש לכנס את כל חברי המועדון לאירוע חברתי ענק במושגים של מינכן של אותם הימים, כי הבין שכדורגל הוא הרבה יותר ממשחק כדור.
אסיר מספר 20009
דרכם של לנדאואר ושל באיירן במעלה הכדורגל הגרמני נקטעה דווקא אחרי ההצלחה הגדולה, האליפות הראשונה בהובלת המאמן היהודי ריכרד קוהן. משחק הגמר מול איינטרכט פרנקפורט, עוד קבוצה שבין ראשיה היו יהודים רבים, נערך בנירנברג והסתיים בניצחון 0:2. כעבור כמה חודשים היטלר ואנשיו עלו לשלטון ולא אהבו את באיירן. בעיניהם נתפס המועדון של לנדאואר כ"מועדון יהודי" (אף כי רק כ־10 אחוזים מחבריו היו יהודים) ורעיון הכדורגל המקצועני בכללותו היה "עסק יהודי". כמעט מיידית לנדאואר אולץ להתפטר, ובאחד מגלי הטיהור הראשונים של המרחב הציבורי מהיהודים נותר ללא עבודה.
הגרוע באמת לא איחר לבוא. למחרת "ליל הבדולח" נעצר לנדאואר יחד עם אלפי יהודים נוספים ונשלח למחנה הריכוז דכאו, שהוקם סמוך לעירו האהובה. למעמדו כבר לא היתה משמעות, והנשיא הפך לאסיר מספר 20009. עם זאת, המזל האיר לו פנים. כעבור 33 ימים בלבד הוא שוחרר בשל העובדה שלחם למען גרמניה במלחמת העולם הראשונה.
זכות זו לא היתה מצילה אותו ממוות אילו נשאר בתחומי הרייך השלישי לעוד זמן מה. לנדאואר הבין זאת, ובאביב 1939 הצליח להימלט לשווייץ הניטרלית והעביר שם את שנות המלחמה. ארבעת אחיו ואחיותיו שנותרו בגרמניה, נספו. גם יהודים רבים אחרים שהיו קשורים בקשר בל יינתק לכדורגל הגרמני לא זכו להינצל. כך, למשל, יוליוס הירש, שחקן כנף מיתולוגי ומאמן קבוצת הצעירים של קרלסרוהה, נשלח לאושוויץ ונרצח שם בידי אותם אנשים שהריעו לו באצטדיונים כעשור לפני כן.
ביוני 1947 לנדאואר שב למינכן ונבחר לנשיאות באיירן בפעם שלישית. הוא הרגיש בבית, כמו בשווייץ, אבל גרמניה של השנים הראשונות שלאחר 1945 עדיין היתה מקום מסויג ומנוכר כלפי השונה. "לנדאואר האמין בהפריה תרבותית באמצעות הכדורגל, הן כאמצעי לשיפור יכולות הקבוצה והן כאידיאל חברתי, והלכי רוח מן הסוג הזה עוררו התנגדות", מבהיר סטור.
"בנוסף לכך היתה מן אווירה של אדישות, הסתרה והשתקה ביחס לשנות הזוועה שזה עתה הסתיימו. בשנת 1947 כתב העת 'קיקר', עיתון הכדורגל הנפוץ של גרמניה, פרסם כתבה גדולה ואוהדת על לנדאואר, שיבח אותו כנשיא שכל מועדון חולם עליו והרבה להלל את האיש שחזר מהגלות אל מקומו ליד ההגה של באיירן. הם רק 'שכחו' להזכיר מדוע הנשיא הנערץ נאלץ לצאת לגלות בשווייץ, ומה קרה בשש השנים שבהן נעדר מגרמניה".
בבחירות לנשיאות המועדון ב־1951 לנדאואר הפסיד ונפרד מתפקיד הנשיא, הפעם באופן סופי, אך לא נפרד מן המועדון, ונדמה שאף לא היה מסוגל להיפרד ממנו. הוא המשיך לתרום לקבוצה מכספו, ובשנת 1955, בעומדו בראשות וועדת הכספים של באיירן, הציל את המועדון מהקשיים הכלכליים שאליהם נקלע.
"כך משפיעים באמת"
ב־22 בדצמבר 1961 לנדאואר הלך לעולמו, ונשכח לחלוטין למשך כמעט 50 שנים. קרל היינץ רומניגה האגדי, שכיכב במדי באיירן בין 1974 ל־1984, הודה שבמהלך כל התקופה הזאת לא שמע את שמו של לנדאואר אפילו פעם אחת. "לדור של גרמנים שחיו בתקופת השואה, וגם לצעירים יותר, היה נוח למחוק את זכרו של הנשיא היהודי שנרדף ושקרוביו נרצחו על ידי הנאצים", טוען סטור. "לפני זמן לא רב נודע לנו שאחד ממנהלי באיירן בשנות ה־60 וה־70 היה אדם שבשלהי שנות ה־30 הצטרף לאס.אס. לאנשים מסוגו היו הרבה סיבות 'לקבור' את נושא הנשיא היהודי".
מי החזיר את לנדאואר למודעות של אוהדי המשחק ושל הציבור הכללי?
"ההיסטוריון דיטריך שולצה־מרמלינג פרסם בשנת 2003 את ספר ההיסטוריה המלא של באיירן, והזכיר בו את לנדאואר, ואחר כך התפרסמה כתבה קצרה עליו באחד העיתונים הנפוצים, 'די צייט'. ובכל זאת, החלק המכריע בהחזרה האמיתית של הנשיא למודעות הכללית שייך לאוהדים. הצעד הסמלי הראשון בתהליך הזה נעשה כאשר קבוצת אוהדי באיירן הדפיסה חולצה ועליה תווי פניו. משם זה המשיך לפרסומים של האוהדים, ולמיצג ענק של ה'שיקריה' ('Schickeria'), האולטראס של באיירן, שחבריה פרסו על כל היציע הדרומי של האצטדיון הביתי באנר גדול ממדים עם ציור דמותו.
"החל מ־2006 האוהדים יזמו תחרות כדורגל על שמו, שהפכה ברבות השנים לאירוע רב־משתתפים. חשוב לציין גם את קבוצת הכדורגל מכבי מינכן, שנרתמה למסע כבר בראשיתו וקראה על שמו של לנדאואר את מגרש האימונים שלה, ואת שני הגופים שהצטרפו בהמשך: יוזמת '!Never again' שנאבקת באנטישמיות וגזענות בכדורגל הגרמני, ומרכז ההנצחה במחנה הריכוז דכאו".
כיצד מתייחסים הגורמים הרשמיים במועדון לעניין?
"גדלתי כאוהד באיירן, והפרספקטיבה שלי היא פרספקטיבה של אוהד. בשנות ה־90 ובתחילת המאה הנוכחית קהל אוהדי הכדורגל של מרבית הקבוצות בגרמניה היה כוח שלילי למדי. רבים מן האוהדים השרופים של באיירן התאפיינו בדעות אנטישמיות ובשנאת זרים. הם נהגו לשיר שירי גנאי שכללו עלבונות אנטישמיים. העלאת זכרו של לנדאואר והעצמת דמותו אותתו שהתנהגות כזו לא מתאימה לבאיירן. סיפור חייו, ופרסומו ברבים, סייעו לעורר מודעות לעוולות ולטרגדיות של התקופה הנאצית ולסכנות הנובעות מכוחות פוליטיים דומים גם היום.
"אין ספק שהמסחור שינה הרבה מסדרי החיים של מועדוני כדורגל, ביטל את חיי החברה של המועדון שעליהם חלם לנדאואר, והבליט רק היסטוריה שניתן למכור. אף על פי כן, המועדון לא נשאר בצד. בשנת 2013 לנדאואר הוכרז נשיא הכבוד של באיירן מינכן, ולאחרונה המועדון אימץ את הגדרת האנטישמיות של כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה (IHRA). אוהדי באיירן בוודאי ישמחו אם המועדון יחליט לבקר בישראל, לביקור ביד ושם וגם למשחק מול קבוצה ישראלית לזכרו של לנדאואר".
האם גם היוזמה להקים את קרן קורט לנדאואר להנצחתו היתה של ראשי המועדון?
"לא. הקרן נוסדה על ידי אוהדי הקבוצה בשלהי 2017, כאשר האולטראס זכו במענק בסך 10,000 יורו מהתאחדות הכדורגל הגרמנית. הם הבינו שאין טעם להוציא סכום כזה על משהו חד־פעמי, ושעדיף להקים מסגרת שתנחיל לכולנו את תרבות הזיכרון. הפעילות הראשונה שלנו היתה לגייס כסף להקמת אנדרטה לזכרו של לנדאואר במגרש האימונים של באיירן. זאת הכתובת המפורסמת ביותר בכדורגל הגרמני, אך מעטים יודעים שהיה זה לנדאואר שהשיג את המגרש הזה עבור הקבוצה משלטונות הכיבוש האמריקניים אחרי מלחמת העולם השנייה, משום שהוא היה היחיד שיכול לנהל משא ומתן בלי לעורר חשד של עבר נאצי".
אין חשש שההנצחה הפורמלית תהפוך את לנדאואר לסמל מרוחק ותאפיל על סבלו כאדם?
"אנו משתדלים ללמוד ולהכיר לאחרים את קורט האדם. אחיינו, אורי סיגל (לחם בבריגדה היהודית ובמלחמת העצמאות של ישראל), שימש עד לפטירתו לאחרונה נשיא הכבוד של הקרן, ומאוד עזר בכך. אורי נכח כילד במשחק האליפות ההיסטורי של 1932! ממנו שמענו הרבה דברים אישיים, ובזכותו קיבלנו כמה אביזרים של לנדאואר, ובהם סיכת חבר המועדון שלו. נטלנו על עצמנו את המשימה להנחיל לחברה הגרמנית את תרבות הזיכרון, שתנציח את היהודים שנספו, כבודדים וכבני העם היהודי בכללותו. בגרמניה יש הרבה דיונים תיאורטיים על אנטישמיות. אנו בחרנו להתמקד במעשים סמליים - כך מגיעים לציבור הרחב ולמודעות, וכך משפיעים באמת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
