סופרת הילדים דבורה עומר הלכה לעולמה

סופרת הילדים וכלת פרס ישראל, דבורה עומר, נפטרה אמש בגיל 80. הלווייתה של עומר תתקיים ביום ראשון הקרוב, בשעה 17:00, בבית העלמין במושב מעש, שם התגוררה עם בעלה שמואל. לזוג יש שלושה ילדים.

דבורה עומר נולדה בקיבוץ מעוז חיים ב־1932, כבת למשפחת מוסינזון (אביה, משה, היה אחיו של הסופר יגאל מוסינזון). כשהיתה בת 11 נהרגה אמה בתאונת ירי של ההגנה. במשך שנים רבות הוסתרה מעומר סיבת מותה של האם, אבל לאחר שנודע לה כי נורתה התייחסה לכך בספרה "פגיעה ישירה" (1981).

בשנות ה־50 עבדה עומר כמורה בקיבוץ ובאותו זמן החלה לפרסם בעיתון "דבר לילדים" מדור בשם "דפי תמר" שנכתב כיומן של נערה. המדור הפך מאוחר יותר לסדרת ספרים – ולמעשה סלל את הדרך לקריירה ספרותית מפוארת.

מסוף שנות ה־50 ועד השנים האחרונות הוציאה כמעט 90 ספרים. שני הספרים הבולטים ביותר הם "שרה גיבורת ניל"י", על שרה אהרונסון, שראה אור ב־1967, ו"הבכור לבית אב"י", שראה אף הוא אור באותה שנה, ומגולל את קורותיו של איתמר בן אב"י. ככלל, הירבתה עומר לכתוב על חייהם של חלוצים ואישים בתולדות הציונות. הספר האחרון שכתבה, יחד עם ורד רביב־שוורץ, היה "סיפור שקרה לי בדרך" (2010).

עומר, שספריה נמכרו במאות אלפי עותקים, קיבלה בשנת 2006 את פרס ישראל. לרגל קבלת הפרס, אמרה כי "אני כותבת מיום שלמדתי לכתוב. למרות שכתבתי יומני חיים מגיל 7, לא חשבתי להיות סופרת. חשבתי שאולי אהיה נהגת טרקטור".

בנימוקים לזכייה בפרס ישראל נכתב כי "עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי־ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר".ברבות השנים זכתה עומר גם בעיטור אנדרסון לספרות ילדים, בפרס שרת התרבות וברבים נוספים.

לפני כמה חודשים זכתה עומר, בעדנה אחרונה – בפרס אקו"ם למפעל חיים. בנימוקים לבחירתה נכתב כי "בכל ספריה אלה ניכרים אהבת האדם שבה, רגישותה, הבנתה את נפשו של הילד והכבוד שרחשה לו. ספריה וסיפוריה, הפכו לקלאסיקה".