האור שבקצה המנהרה

מבצע החיסונים הישראלי מאיר לעולם באור יקרות את הצדדים החיוביים של מדינת ישראל. היכולת להגיב במהירות למצב חירום, התשתית הייחודית של קופות החולים שמדגימה יכולות לוגיסטיות ותכנוניות מחד גיסא וגמישות תפעולית מאידך גיסא, צוות רפואי שמסתער על המשימה ומקדיש לה את מיטב ימיו ולילותיו, וציבור שנענה ברובו המכריע לקול המדע ולא נוהה אחר פייק ניוז והפחדות - כולם הביאו להצלחה יוצאת דופן ולחיסון של מחצית מתושבי המדינה בתוך חודשיים.

הנתונים מן המחקר שביצענו במכון כללית למחקר בשיתוף אוניברסיטת הרווארד, ואשר התפרסם לפני כמה ימים בכתב העת הרפואי המוביל בעולם, ה"ניו־אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין", מצביעים על כך שייתכן מאוד שאנו עדים בישראל ל"תחילת הסוף" של מגיפת הקורונה כאירוע משבש וכרכיב המרכזי בקביעת שגרת חיינו. אני אומר זאת אף שהמחקר לא הראה שהמחוסנים בלתי פגיעים - אם כבר, המחקר הדגים כי החיסון אינו "שכפ"ץ" ואינו מספק הגנה של 100 אחוז ממחלה קשה.

אך באותה נשימה חשוב להדגיש - אנחנו עדיין לא שם. טרם הגענו לנקודה זו, ותהיה זו טעות כואבת דווקא בנקודה זו לאבד את השליטה ולאפשר גל רביעי של תחלואה. עלינו לזכור שמבצע החיסונים כבר הפחית את פוטנציאל התחלואה הקשה, אולם עדיין לא בהיקף מספק. עלינו לקבל לכן את העובדה שבנוכחות זן בריטי שהוא מידבק ואלים יותר מאשר הכרנו בעבר, בשבועות הקרובים רק שילוב בין בקרת התפשטות המחלה לבין המשך מבצע החיסון יכול להוביל אותנו בבטחה ובהדרגתיות לסטטוס קוו חדש של חיים עם המחלה - והדרגתיות היא שם המשחק.



קל להיווכח במורכבות המצב כעת. אם בשיא הגל השלישי התקשינו להתמודד עם 1,000 חולים קשה חדשים בשבוע, כעת, אף שרוב האוכלוסייה המבוגרת התחסנה, אנו עדיין עדים ל־500 חולים קשה חדשים בשבוע, מחציתם צעירים מגיל 60. קל להבין מכך שלו היה מספר הנדבקים כפול - היינו רואים 1,000 חולים קשה גם היום, והמשך המצב הקשה בבתי החולים למרות הישגי מבצע החיסון. ובהקשר זה, חיסון של כמה מאות אלפי מבוגרים נוספים יחולל הבדל דרמטי בסיכון השיורי, דבר שיכול לקרות ואכן קורה בשבועות אלה.

לצד המאמץ להשלים את חיסון קבוצות הסיכון הנותרות ולהגן על הילדים שאינם יכולים להתחסן, בתקופה הקרובה יידרש להבנתי דיון ציבורי פתוח בשאלה איך ייראה "החוזה החברתי" החדש, תוך מעבר הדרגתי, בדגש גובר והולך על אחריות אישית. נידרש לוודא כי מתווים בטוחים ימשיכו להיות זמינים לכל, אבל להחליט מתי הגיעה העת לאפשר גם מתווים "עתירי סיכון" שייפתחו למי שיבחר לקחת בהם חלק - מרגע שהסיכון לאי־ספיקת מערכת הבריאות יפחת באופן שיוגדר על ידי מקבלי ההחלטות כמספק.הוויכוח על השאלה מהי נקודה זו ומהו האיזון הראוי כבר ניטש, אבל חשוב להבין - אנחנו עדיין בטווח הסכנה, ועלינו לנהוג במתינות בשבועות הקרובים כדי למנוע תאונה בקילומטרים האחרונים לפני ההגעה ליעד.



בשלב זה, בוודאי בשבועות הקרובים, חשוב להיצמד להנחיות משרד הבריאות. חשוב להמשיך להקפיד על מסיכות, על מרחק ועל אוורור חללים סגורים. בה בעת, חשוב להמשיך לקדם עוד ועוד מתווי "תו ירוק" לפעילות מופחתת סיכון (גם אם לא נטולת סיכון) לאוכלוסייה מחוסנת/מחלימה, תוך הפחתה גוברת והולכת בהגבלות רוחביות וקולקטיביות - ככל שמגמות התחלואה יתירו.

למרות אירועי הפורים, אני רוצה להאמין ולקוות שנצליח לעבור את השבועות הקרובים בהתנהלות חכמה ומידתית אשר תמנע גל רביעי כואב ובר מניעה, ובמקביל - תאפשר שיקום ותחזיר את המשק לחיים.

פרופ' בליצר הוא ראש מערך החדשנות, שירותי בריאות כללית