החיבוק שחיכו לו: שבעה מפגשים מרגשים

אפשר לפגוש אפילו את בני הנינים

הראל דיאז (10) קרן משמחה. "עד היום ראינו את סבא מדי פעם דרך החלון", הוא סיפר לאחר שביקר את סבו סאלאר דוד פור (95) מרמלה, "עכשיו, כשהוא מחוסן, יכולנו לשבת איתו ולחבק אותו. הוא שמח וגם אנחנו".

הראל הגיע לבקר את סבא סאלאר אחרי חודשים ארוכים של ריחוק עם הנכדים הצעירים מכולם, נטע (21) ויואב דוד פור (11), אבל אחרי החיסון השני סאלאר יוכל לפגוש גם את שאר צאצאיו: ששת ילדיו, 25 נכדיו, 27 ניניו ואפילו את שני בני ניניו. "כמעט שנה שלא חיבקתי אותם", סיפר סאלאר, "זה אושר ושמחה. עכשיו אוכל לחבק את הנינים ואת בני הנינים. שאלוהים ייתן להם בריאות".

"סבא הוא האיש הכי אופטימי בעולם", אמרה נטע דיאז, "תמיד מחייך ומשרה שמחה על כולם. זכה לאריכות ימים ועוד יזכה. זה היה מאוד מרגש לחבק אותו בפעם הראשונה אחרי כל כך הרבה זמן".

"אפשר לשמוע את הסיפורים של סבא"

דוד יצחק בן ה-‭73‬ מירושלים חיכה בקוצר רוח למפגש המחודש עם נכדיו, שאותם לא ראה זמן רב בגלל מגבלות מגיפת הקורונה. סבא דוד - "בבו" בפי הנכדים - שמר את החיבוקים ואת הסיפורים למפגש. "חיכיתי לרגע הזה בהתלהבות גדולה", מספר דוד, "היה לי קשה להיות רחוק מהם. הנכדים היו חסרים לי, אבל שמרתי על עצמי".

עלמה יצחק, הנכדה בת ה-‭,8‬ לא הסתירה את השמחה. "אני מתרגשת לפגוש את בבו שלי כי הרבה זמן לא ראינו אותו. התגעגעתי אליו מאוד והיה לי קשה לא לראות אותו הרבה זמן. ידעתי שאנחנו צריכים לשמור עליו בריא ובגלל זה לא נפגשנו איתו, אבל עכשיו כבר אפשר לחבק אותו ולשמוע את הסיפורים שלו". דוד: "כולם צריכים להתחסן כדי שנוכל לצאת מזה כמה שיותר מהר. בעזרת השם ננצח את הקורונה". 

"במקומנו, סבתא חיבקה את הכלבים"

"סבתא שלי היא הבן אדם הכי מחבק בעולם, אז כל הזמן היינו צריכים להזהיר אותה שלא תתקרב ותחבק אותנו והיה לה מאוד קשה עם זה", מספרת מיכל שרוני (‭,(28‬ שזכתה סוף-סוף לחבק את סבתה, זהבה גלנטי בת ה-‭87‬ מעפולה.

גלנטי, חברה בעמותת "דור לדור" של עיריית עפולה, מיעטה לצאת מביתה בשנה האחרונה. בתה ונכדתה היו אלה שטיפלו בה באופן יומיומי והוציאו אותה מפעם לפעם לביקורי רופא. שאר נכדיה מיעטו להגיע אליה מחשש שתידבק בקורונה. "יש לי בת ובן ששמרו עלי כמו על העיניים שלהם", אומרת גלנטי, "כל הזמן אמרו לי לא לצאת, לא ללכת לאף מקום ואני ישבתי בבית". מיכל: "משום שלא הרשינו לה להתחבק איתנו, היא הוציאה את כל התסכולים שלה על הכלבים שלנו וחיבקה כל הזמן אותם". בימים האחרונים קיבלה גלנטי חיסון לקורונה, ולראשונה זה חודשים זכתה לחיבוק עם יקיריה. "יש עדיין חשש שאנחנו לא יודעים מה יקרה, אבל כעת אפשר להתחבק עם המשפחה הקרובה", היא אומרת. מיכל: "עדיין צריך להיזהר, אבל אנחנו נותנים לה לחבק רק אותנו וזה כיף גדול".

"אין מילים לתאר את השמחה"

אחרי שהתחסנה לפני שבוע במנה השנייה, התרגשה דינה בן הרוש (‭67‬) לפגוש את הנכדים: אריאל (2) ועומר (שמונה חודשים). "שמחתי לחבק את הנכדים באופן שאי אפשר לתאר במילים", אמרה דינה, "יש לי בן אחד, ואריאל ועומר הם הנכדים היחידים שלי והם כל עולמי, ביחד עם בני מתן ואשתו מרב".

על הסיכון בתקופת הקורונה סיפרה: "התגעגעתי לחבק ולנשק אותם וכמובן לשחק איתם, לפנק אותם. אנחנו נצא בקרוב מהשנה הקשה הזאת שעוברת על עם ישראל ועל העולם כולו ונשוב לחיים שפויים". דניאל רוט-אבנרי

"אושר גדול לחבק אותה"

בגינה של בית האבות "עמל בשרון" ברעננה זכה הסבא נתנאל ריקלין (‭79‬) לחיבוק מרגש  מנכדתו אריאל אשל (‭,(23‬ שאותה לא פגש מקרוב תקופה ארוכה. "אושר גדול סוף-סוף לחבק  את הנכדה שאני כל כך אוהב", אומר ריקלין בהתרגשות.

אשל, סטודנטית לפסיכולוגיה וקרימינולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, היא נכדתו הבכורה  מבין תשעה. "עד עכשיו ביקרתי את סבא רק מרחוק", אומרת אריאל, "זו הרגשה נפלאה  לחבק אותו ולהראות לו כמה אני אוהבת אותו". ריקלין, דור ‭ 15‬ בארץ, היה מנהל עבודה  בבניין שנים רבות, השתתף במלחמות ישראל ואוהב אופרה ומחול. על החיסון, שאפשר את  המפגש עם הנכדה האהובה, הוא מספר: "קצת כאבה לי היד, בעיקר אחרי החיסון השני. אבל  הרמתי הרבה בלוקים בחיים, אז התגברתי מהר. זה אושר גדול להיות עכשיו חופשי. מקווה  שבקרוב גם אוכל לחזור להופעות שאני כל כך אוהב". 

"עכשיו אפשר לנשק את הנינה שנולדה"

שבעה חודשים חיכו יוסף (‭81‬) ומרים (‭79‬) אלגזי מחיפה כדי לפגוש את הנינה הטרייה  שהצטרפה למשפחה. "מאז שהיא נולדה ראינו אותה פעם אחת וזהו", הם אומרים, "אפילו  לחבק אותה ולברך אותה שבאה לעולם לא יכולנו. כעת, לאחר שעברו יותר מעשרה ימים  מאז מנת החיסון השנייה, נוכל סוף-סוף להיפגש כמו שצריך עם הנינה החדשה שלנו, לחבק  אותה ולנשק אותה".

יוסף ומרים קיבלו לפני עשרה ימים את מנת החיסון השנייה. "יש לנו ‭ 13‬ נכדים ושישה  נינים, שיהיו בריאים כולם, אמן", מספרים בגאווה מרים ויוסף, "בזכות החיסונים עכשיו נוכל  להיפגש איתם ולחבק אותם כמו שצריך. עד עתה המפגשים בינינו היו בעיקר מרחוק, וגם  כאשר נפגשנו איתם פיזית, הקפדנו על שמירת מרחק ועטיית מסיכות. אנחנו רוצים להעביר  מסר לכלל הציבור: לכו להתחסן. גם מנת החיסון הראשונה וגם השנייה עברו לנו בקלות. לא הרגשנו שום תסמינים או כאבים, וזה בהחלט שווה לקבל את החיסון ולדעת שהם מאפשרים לכולנו חזרה לשגרת חיים נורמלית. אל תאמינו לשטויות ולשמועות ולכו להתחסן".

"התגעגעתי אליהם, היה כיף לחבק אותם"

חודשים ארוכים לאחר שכף רגלם לא דרכה בביתם, הגיעו אתמול סוף-סוף ילדי משפחת  הלפגוט לביקור ראשון אצל סבא וסבתא, אהרון ורבקה הלפגוט, שקיבלו השבוע את החיסון  השני לקורונה. מאז שפרצה המגיפה, נשמרו שני הצדדים מכל מגע.

המפגשים פסקו לגמרי בסביבות הסגר השני בשל החשש מהדבקת הסבא והסבתא בני ה-‭,70 ‬  על אף שכולם מתגוררים ביישוב ענתות שבבנימין. כשהם מקפידים על חבישת מסיכות, רצו  הנכדים, הראל, אלה, אביה ויהלי, להעניק את החיבוק הראשון זה כמעט שנה מסבא ומסבתא  שאליהם הם קשורים כל כך, ולהעניק להם חיבוק. רבקה, שהתרגשה לחבק את כולם, סיפרה:  "אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו עם הנכדים ולא חיבקנו אותם. התרגשנו מאוד ולא הצלחנו להימנע מחיבוקים. אנחנו רגילים שהילדים מגיעים אלינו מייד אחרי הלימודים, אוכלים,  מכינים שיעורים יחד ומשחקים. מדי פעם אני לוקחת את אחד הילדים להצגה. כל זה נמנע  מאיתנו בשנה האחרונה ומאוד חסר לנו". הנכדה אלה, תלמידת כיתה ג', אמרה כי התרגשה  מאוד. "התגעגעתי אליהם, זה היה ממש כיף לחבק אותם סוף-סוף". 

השתתפו בהכנת הכתבה: יורי ילון, עדי חשמונאי, דניאל רוט-אבנרי, ירון דורון, דניאל סיריוטי ואפרת פורשר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו