המוטו של המשחקים האולימפיים, ״מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר״, יכול היה באותה מידה להיות סיסמתם של הקומיקסאים והמאיירים הצעירים, שיותר ויותר מהם בוחרים לדלג בקלילות מעל הוצאות הספרים הוותיקות, ולהוציא את יצירותיהם לאור לבד. ליתר דיוק, לא לגמרי לבד - משום שמדובר בהפקות יקרות - אלא במימון המונים, אותם המונים שכבר התוודעו אליהם ואל הספרים העתידיים שלהם ברשתות החברתיות.
אצל רובם, גיוס הכספים הושלם במהירות מפתיעה, בתוך ימים ספורים ממש, מה שאפשר להם לשאוף לגבהים, לא להתפשר על איכויות הדפסה, היקף הספר והתכנים - ואלה חזקים במיוחד: ממיניות ודימוי גוף נשי, חרדות, בושה ולחץ חברתי ועד טראומות משפחתיות וקשיים בתקשורת בין הורים וילדים.
שקד בשן, בת 25, סיימה את לימודיה במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל לפני שנה וחצי. הספר שלה, ״אני רוצה את זה רומנטי״, שראה אור לאחרונה, נולד מתוך פרויקט הגמר שלה, ובעקבות תגובות נלהבות של סטודנטים שביקשו לדעת איפה יוכלו לקנות לעצמם עותק. הספר, המבוסס על ראיונות שערכה בשן עם נשים צעירות בנות 20 עד 30, כתוב בשפה מדוברת, בגובה העיניים, במשפטים מתוך תמלולי השיחות הללו. ״רציתי לדבר עם בנות גילי על מיניות״, מסבירה בשן, ״כי היתה לי תחושה שהנושא הזה מדובר ומטופל, אבל בעיקר מזווית הראייה של נשים מבוגרות מאיתנו. רציתי לדבר על מיניות ממקום ראשוני מאוד - על התחלת המיניות, על ההתבגרות המינית, על מה שאנחנו לא מעזות לדבר״.
לדבריה, היא שייכת לדור מבולבל מעט, כזה שירש מהדור שקדם לו מידה של שמרנות ונצמד אליה אף שהוא אמור היה להיות חופשי ונינוח בכל הקשור למיניות שלו. ״לכן יש עדיין המון טאבואים, ונשים מרגישות שעדיין מכתיבים להן מה אסור ומה מותר״.
את הדעות, האנקדוטות, השאלות וההתחבטויות ששמעה (״שום דבר כאן הוא לא מדמיוני הפרוע״), בשן תרגמה לקומיקס צובט לב, משעשע ומעורר מחשבה ובעיקר חשוף מאוד. החשיפה הזו היתה חשובה לה, ״הופתעתי להיתקל בפתיחות גדולה ולצידה בסגירות גדולה. נשים דיברו איתי על הכל אבל אמרו שהן לא מדברות אפילו עם חברות. רציתי שהקוראות יקבלו תחושה שכולנו אמנם שונות, אבל גם דומות מאוד, וכל אחת תבין שהיא בכל מקרה בסדר״.
התגובה הפכה לספר
החופשיות הגדולה שבה מדוברים בספר נושאים כמו שיער גוף, אוננות, הסכמה ואי הסכמה ליחסי מין ועוד, היא כנראה שגרמה להוצאות ממוסדות שבשן פנתה אליהן להירתע. ״כולם התלהבו, אבל ענו תשובות כמו ׳זה שוק תחרותי׳ או ׳זה נושא בעייתי׳ ומילים מכובסות כאלה, והבנתי שלא ממש יודעים איך לאכול את הספר ומפחדים מהאופן שבו הקהל יקבל אותו״. הקהל, לעומת זאת, הצביע בארנק. בשן גייסה 32 אלף שקלים בתוך שבועיים ומצאה את עצמה מוקפת בקהילה שלמה של קוראים נלהבים ברשתות החברתיות. ״אנשים שקונים ספרים לאו דווקא בחנויות, אלא שומעים על ספרים טובים מחברים״.
ברשתות חברתיות את גם חושפת את עצמך לביקורות תוקפניות.
״היו מי שאמרו שזה צהוב, ושבשביל מה לעסוק שוב במיניות של נשים, אבל הרוב היו תגובות מחבקות״. מחבקות כל כך, אגב, עד שבשן מתכננת ליצור ספר המשך גרפי שיתבסס על ראיונות דומים בנושאי מיניות, הפעם עם גברים.
.jpg)
ספרה של ריי סימן טוב, Prissy's Pussy Pisses on the Patriarchy נולד במקרה. היא נתקלה ברשת בספר אמריקני שהיה אמור להיות היתולי (Brenda's Beaver Needs a Barber) ״וזה ממש לא הצחיק אותי״. סימן טוב, בת 35, בוגרת לימודי אמנות חזותית, ספרות, בלשנות, דיפלומטיה ואנימציה (בין השאר), נדהמה לגלות שמדובר בספר מאויר שהגיבורה שלו היא אישה שאינה מגלחת את ערוותה, ולכן זוכה לנזיפות, עלבונות ולבסוף גם למעין ״התערבות״ שבה החברות שלה מביאות שעווה ומלמדות אותה איך אישה צריכה להיראות. ״הספר עורר הרבה תגובות בקבוצות פמיניסטיות ברשת, ואני רציתי לפרוק את העצבים, אז ישבתי ואיירתי תגובה. הסיפור שלי נולד כמעט בבת אחת, וקיבל חיים משלו עם עלילה ונפח ודמויות מעוצבות״.
פרסמת ברשתות החברתיות, שחררת קיטור, ומה קרה אז?
״ציפיתי לקבל איזה 200 לייקים חביבים, אבל בתוך ימים בודדים היו 2,500 שיתופים. הייתי בהלם. חזרתי לעבוד על הספר ולקח לי כמעט שנה להשלים אותו, בלילות אחרי שעות העבודה שלי כארט־דירקטורית במשרה מלאה״.
אחרי שפייסבוק, טוויטר ואינסטגרם רחשו בהתלהבות, סימן טוב החלה, כדבריה ״לקושש קשרים בעולם המו״לות, אבל לא מצאתי״. היא לא רצתה לחזר על פתחי ההוצאות, אלא פנתה ליועצת עסקית שמתמחה בהוצאה לאור באופן עצמאי ויצאה איתה לדרך. הן גייסו במימון המונים בתוך זמן קצר 29 אלף שקלים. סימן טוב עשתה בעצמה את כל עבודת העיצוב (״אני תזמורת של אדם אחד״), ובשבוע הבא הספר, בגרסה משוכללת מזו שהופצה עד כה ברשת, יירד לדפוס.
יודעים את מי לטרגט
ההחלטה של נטע שלם סוקולובסקי להוציא את ספרה ״אטלס הכוכבים״ במו ידיה נבעה מחוסר רצון להתפשר על היקף הספר ואיכותו. האטלס שלה, שהוא אלבום קשיח ומהודר, הכולל אפילו מפת כוכבים הזוהרת בחשיכה, היה פרויקט יקר, והיא נתקלה במו״לים שרמזו כי עדיף שתצמצם את מספר העמודים הכללי, תקטין את מספר העמודים הצבעוניים ואת הפורמט, ובכלל, שתשאף לספר פשוט יותר. ״ואני לא רציתי בשום אופן״, היא אומרת.
שלם סוקולובסקי, בת 28, גם היא בוגרת טרייה של בצלאל, גייסה בתוך תשעה ימים 170 אלף שקלים, ובימים אלה הובילה את ספרה לדפוס, אחרי עיכובים שחלו בתהליך בגלל הסגר.
היא מתגוררת באשלים, יישוב קטן בדרך לבאר שבע, בין השאר משום שמשם רואים היטב את השמיים ואת הכוכבים. היא ובעלה רועי אוהבים טבע ומרבים לטייל. האהבה הזו הובילה אותה, לאחר שירות לאומי כמדריכת טיולים, לעמותת ״הדובה הגדולה״, שבמסגרתה פועלים, כבר יותר מעשור, חובבי אסטרונומיה בתחומי ההדרכה, ומקיימים תצפיות ומרתונים אסטרונומיים והרצאות. או במילותיה שלה: ״מסתובבים עם טלסקופים ומכירים לאנשים את השמיים״.
וכך נולד האטלס - אסופה של איורים וקולאז׳ים מרתקים שבאמצעותם היא מספרת את סיפור קבוצות הכוכבים, מיתוסים וסיפורים מתרבויות שונות, והדרכה מעשית לתצפיות עצמאיות. ״הספר כתוב בלשון ברורה, כדי שילדים יוכלו לקרוא, אבל הוא מיועד גם למבוגרים. העבודה ארכה כשנתיים. ״רציתי למצוא מו״ל שיעשה את כל העבודה הקשה, אבל הוצאות מסודרות מפחדות לקחת סיכונים״, היא אומרת. ״לכן נעזרתי בחבר, עומר וינר, שבעצמו הוציא ספר על גוף האדם ('אני ואתה') בהוצאה עצמית, ולימד אותי את כל מה שצריך לדעת.
"ברגע שיצאתי לדרך לבדי, גיליתי שקרה לי נס - שדרך 'הדובה הגדולה' וקבוצות של מדריכי הטיולים נוצרה סביבי קהילה גדולה שהתגייסה מייד להפיץ את המידע ולשתף, וכך המעגלים התרחבו והתרחבו עד שזה פשוט קרה״.
.jpg)
״מזכרות מלבנון״, ספרו של אלון אברמי, בן 30 מירושלים, החל, כמו אצל כולם, כפרויקט גמר בבצלאל, אבל שלח אותו להרפתקה משפחתית מרגשת. ״אבא שלי, גדעון, לחם בלבנון, אבל מעולם לא דיבר על זה. גדלתי בידיעה שאולי לא היתה לו טראומה נוראה, אבל זו היתה חוויה משמעותית ושהוא שותק. אז החלטתי לכתוב עליו ספר, ואמרתי לו שהגיע הזמן לדבר על זה״.
התשובה הראשונה שקיבל מאביו היתה ״נסענו, נלחמנו, חזרנו״. אבל אברמי לא ויתר, החל לדלות מהארון חפצים שאביו הביא מאותה מלחמה, ״תמונות שהוא צילם, אפילו תוך כדי לחימה, מצריח הטנק, גלויות שכתב לאמא שלי ואפילו את המדים שלבש כשנפצע בביירות, חולצה עם חור שהשאיר רסיס אר.פי.ג׳י שנכנס מקדימה ויצא מאחור. ורק כשראיתי את זה, התחלתי לקשר בין הצלקת שאני מכיר בגופו של אבא שלי לאירוע אלים כל כך.
״אני זוכר שבגיל 8 או 10 שאלתי אותו אם הוא הרג מישהו והוא ענה תשובה מתחמקת, תשובה של אבא כזו, והבנתי שאסור לשאול. חלפו שנים רבות עד שהושבתי אותו לספר לי, ולשנים של שתיקה יש מחיר. וכשפותחים פתאום את הדברים, כשאני מסוגל לשאול ואבא מסוגל לענות, כל התקשורת במשפחה משתנה. הספר פתח תהליך שלם ששינה לטובה את מערכת היחסים שלנו״.
היוצר הצעיר כבר ידע שהוא רוצה להוציא את הספר בכוחות עצמו. אחיו התאום יובל עשה זאת שנה לפניו, כשפרסם את ״בני אותו הים״, המבוסס על מחקר אקדמי וצילום אמנותי של חברים (ובעיקר חברות) בקהילת ״מרמיידינג״ (Mermaiding) בקהיר. מדובר בסוג של פרפורמנס משולב במשחקי דמיון, שהמשתתפים בו עוטים תלבושות של ״בנות ים״. מאחר שהספר היה, כהגדרת אברמי, ״נישתי מאוד״, וההפקה שלו יקרה, המסלול המו״לי הרגיל לא עלה על הפרק. וכך גם ב״מזכרות מלבנון״, שהצליח לגייס 27 אלף שקלים בתוך ימים ספורים. ״רומנים גרפיים", מסביר אברמי, שספרו יורד לדפוס בימים אלה, ״זה שוק מתפתח אבל הוא עדיין קטן מאוד, וההוצאות מבקשות ממילא השתתפות בסכום גבוה, כך שדי טבעי שנעשה את זה לבד״.
אבל אז אין לך את מערך השיווק וההפצה של ההוצאות, את הקשרים שלהן עם בתי דפוס.
״אבל אני יודע מי הקהל שלי. התחלתי מלפרסם בקבוצות של יוצאי מלחמת לבנון בפייסבוק, שאבא שלי היה חבר ברובן, ואז התברר, כמובן, שנושאים כמו יחסי אב ובן, על רקע המלחמות במציאות שלנו כאן, רלוונטיים כמעט לכל בית בישראל״.
* את הספרים ניתן לרכוש ישירות מהיוצרים (חפשו ברשת את שם הספר, ותגיעו לאתרים הפרטיים שלהם), ואחרי הסגר גם בחנויות הספרים העצמאיות טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
