סימני נשמה ראשונים של קולדפליי

בנובמבר 2019, בימים תמימים ורחוקים מאוד, קולדפליי הוציאו אתאלבומם האחרון "Everyday Life". בניגוד לנטייה הטבעית שלהם להתחבר לסאונד האופנתי בכל זמן נתון, תכונה ששמרה אותם רלוונטים ומצליחים במשך שני עשורים אבל גם קנתה להם שונאים רבים, הפעם הם החליטו לשנות כיוון.

"חיים יומיומיים" לא נשמע כמו פופ מצעדים מופק היטב, והציג את צדדיהם הניסיוניים והנועזים יותר שלכריס מרטיןוחבריו. אפילו מילים גסות היו שם בחלק מהשירים, בפעם הראשונה בקריירה של ההרכב החלבי והמיינסטרימי ביותר בעולם.

המבקרים שיבחו את הרצון להשתנות, המתעבים המשיכו לתעב, אבל לרגעים היה נדמה שקולדפליי רוצים לשוב לשורשים - אלה שגרמו לחובבי רוק (או סתם מוזיקה טובה) להתאהב בהם בתחילת שנות האלפיים, לפני שהם החליטו להפוך ללהקת ענק מסחרית ולזכות בכל פרס אפשרי.

המהדורה היפנית של אותו אלבום הכילה את שיר הבונוס "Flags", שיצא בשבוע שעבר כסינגל רשמי של הלהקה. "אנחנו אוהבים את השיר הזה", נכתב בהודעה מטעמם, "אבל עד שהוא הגיע, כל המקומות באלבום נתפסו והיינו צריכים לשמור איתו על ריחוק חברתי. תודה לכולכם על האופן שבו תמכתם בנו בשנה החולפת. אנחנו אוהבים ומעריכים אתכם יותר משאתם יכולים לדמיין". בקיצור, קולדפליי הביאו למעריצים מתנה לחג אחרי שנה קשה, והפעם מדובר באחת מוצלחת למדי.

"דגלים" הוא השיר הראשון של הלהקה מזה שנים רבות שקל לחבב מהאזנה ראשונה. אחרי רצף אלבומים פופיים ואלקטרוניים, החבורה הבריטית החליטה לשוב לכלים אנאלוגיים והקליטה שיר מבוסס ריף גיטרה, ממש כמו פעם. טקסטואלית לא מדובר כאן באיזה מאסטרפיס, אבל בזמנים כאלה גם שיר חביב וקליט שעוסק בהגשמה עצמית מתקבל טוב.

קולו של מרטין תמיד הכיל נחמה כלשהי, לפחות עבור מי שזוכר לו חסד נעורים. אם להודות באמת - אחרי שנים של התרחקות מהלהקה, מטעמי ייאוש ואובדן אמון מוחלט בדרך שבחרו לקחת, כותב שורות אלה נשבה בקסמיו של השיר הזה. גם אם הוא לא יהיה להיט ענק (והוא לא יהיה), הלהקה שאיבדה את הנשמה שלה - מראה כאן סימני חיים.