קובי פרג': "מנסה לשמור על שפיות"

עולם התיאטרון עדיין סגור אבל בתיאטרון בית ליסין ע"ש ברוך איבצ׳רמתקיימות בימים אלה חזרות להצגה חדשה: הפקה מחודשת של המחזה "סינית אני מדברת אליך" על פי ספרה סביון ליברכט.

במרכז המחזה מירי, נשואה ואם לשניים, שחוזרת אל בית ילדותה שאותו היא מעוניינת למכור. השיטוט בבית והמפגש עם המתווך, בן השכנים שהיה מאוהב בה בסתר, מחזיר אותה אל עברה ואל משפחתה, מעמת אותה שוב עם הוריה ניצולי השואה, עם פרשיית האהבים שניהל אביה ועם ילדותה. את ההצגה מביימתמנכ"לית התיאטרון, ציפי פינס,ןמשחקים בה לימור גולדשטיין, נמרוד ברגמן, קובי פרג', שירי גולן, דניאל גל ומיטל נוטיק. ההצגה תצולם ותעלה לשידור לכבוד יום השואה הבינלאומי, שחל ב־27 בינואר.

עבור קובי פרג׳ (40), שמגלם בהצגה את המתווך, החזרות מספקות רגעים של שפיות בתוך הכאוס הנוכחי של עולם התרבות. "בתוך חדר החזרות מצליחים לשכוח מהכל ולשמור על השפיות", הוא אומר. "אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים ורגילים לעשות. זו אומנם תחושה מאוד מוזרה להיות בלי תאריך עלייה להצגה הראשונה, אבל יש כבר מקום לאופטימיות בגלל החיסונים. אולי נצליח לעלות על במה עוד לפני הקיץ".

ההצגה תצולם. לא פשוט להעביר תיאטרון דרך מצלמה.

"כרגע אין ברירה. ברור שהשאיפה היא לשמור על התיאטרון כמו שהוא, להתרגש ולצחוק יחד עם הקהל, כי אין לזה תחליף, אבל בינתיים מוצאים כל מיני פתרונות רק כדי שנמשיך לעשות. הדממה הזאת לא רק פגעה בכיס שלנו אלא בנפשם של השחקנים ושל כל מי שעובד בתיאטרון: מלבישות, מאפרות, מפיקות וכו'. התחושה היא שאנחנו לא שווים בעיני אף אחד, אין לנו תפקיד בחברה. איך זה שלא חשוב לאף אחד לספק תשובות לכמעט רבע מיליון בני אדם שאיבדו את החיוניות שלהם?".

איך מתמודדים עם המשבר הכלכלי?

"לא מתמודדים. אנשים במצוקה נוראית. כמו כולם, גם אני עם הכנסות של 70 אחוז פחות. הקורונה קטעה לי את העבודה. 'סינית אני מדברת אליך' היתה אמורה לעלות כבר בשנה שעברה. בנוסף הופסקה ההצגה 'לילה אחד מרקוביץ'', שבה שיחקתי. למזלי בתחום העשייה התיעודית המשכתי ליצור. בימים אלה אני עושה סרט על שושנה דאמרי לערוץ 8 ב־HOT,. זה שמר לי על הראש מעל המים".

מה עם הסדרה "סברי מרנן" שאתה משחק בה?

"אנחנו אוטוטו מצטלמים לעונה חדשה.שוברים שיאים עם הסדרה הזאת. זו ממש משפחה ענקית ואוהבת".

ספר על הדמות שלך ב"סינית אני מדבר אליך".

"אני מגלם את שמעון, מתווך דירות ממוצא עיראקי, שמטפל בדירה של גיבורת המחזה (דניאל גל). המחזה הזה נוגע בפצע הישן והכואב של החברה שלנו, פצע מדמם של חברה של מהגרים, דור שני לשואה ודור של מהגרים מזרחיים שחוו גזענות, התנשאות ואפליה. המחזה בעצם מעניק הצצה מורכבת לבתים האלה של שנות ה־80. זה מחזה מאוד מורכב מבחינה רגשית, כל מי שנכנס לראות ראן של ההצגה - יוצא בדמעות".