כשאנשי הפועל אילת בדקו אצל גורמים בכדורסל האוסטרלי על קייסי פראת'ר, הם שמעו את המילה ווינר פעמים רבות. ככה זה כשאתה זוכה בשלוש אליפויות רצופות עם שתי קבוצות שונות.
"המטרה שלי בחיים היא לנצח", הוא אוהב את ההגדרה ומסביר בראיון ל"ישראל היום", "בסוף כסף ואוהדים זה נחמד, אבל הניצחונות זה הכי חשוב. אני רוצה להיחשב כווינר והמטרה שלי כל יום היא לנצח מחדש. אני רוצה להיות הכי טוב שאני יכול ולהתגאות בעצמי".
למעשה, קריירת הכדורסל של פראת'ר בן ה-29 היא ניצחון אחד גדול. הוא נולד בעיר ג'קסון שבמדינת טנסי בדרום ארצות הברית, באזור מוכה פשיעה ועבריינות. הוריו נפרדו לפני שנולד, ואמו ואחותו בריטני גידלו אותו.
"לכל מקום שאתה הולך באמריקה יש בעיות", מספר השחקן, "גם בעיר שלי אנשים עשו מה שצריך כדי לפרנס את המשפחה שלהם ולהביא אוכל לילדיהם. למרות הכל, אני אוהב את העיר שלי. למזלי, אבי החורג שמר עליי מצרות ומהסחות דעת ואני אסיר תודה לו על הכל".
במהלך השיחה נזכר פארת'ר גם בגזענות שחווה בילדותו. "היו מקרים שהרגשתי שאני צריך להחביא את עצמי, לא לבלוט וגם היו פעמים שפחדתי. יש הרבה גזענות בארה"ב, אבל כל מה שעברתי רק הגביר את המוטיבציה שלי".
כשקייסי פגש את סקוטי
ואכן, בזכות המוטיבציה ובעיקר בעזרת המשפחה שסוככה וגוננה עליו, קייסי סיים את התיכון עם תעודת בגרות מלאה וכן כשחקן כדורסל מוביל, והתקבל למכללת פלורידה הגדולה על ידי המאמן בילי דונובן (כיום בשיקגו בולס).
"בפלורידה הרגשתי אהוב ויכולתי להירגע. הייתי שם עם אנשים שעתידים להיות בחירות גבוהות בדראפט ה-NBA, ספורטאים בכירים באולימפיאדה, רופאים ועוד אנשים גדולים. התפתחתי שם כאדם ואני מעריך את האוניברסיטה ובעיקר את המאמן דונובן. הוא אחד המאמנים הטובים בעולם וביחד הגענו לפיינל פור".
במכללה הכיר פארת'ר חבר טוב בשם סקוטי ווילבקין. "סקוטי היה מהצעירים אצלנו ולא בדיוק ידע איך להתנהל מבחינה חברתית. הוא לא היה מסתובב עם שאר השחקנים אלא נמצא הרבה לבד", נזכר הפורוורד בחיוך, "שמרנו עליו ודאגנו שיהיה לו טוב". אולי בזכות אותה דאגה השניים נהיו חברים טובים, וכשווילבקין הלך ב-2014 לשחק באוסטרליה, הוא דאג להביא לשם את חברו הטוב כעבור זמן קצר. "הוא עזר לי למצוא עבודה טובה וכמובן גם רצה שנהיה קרובים".
היה קצת טראש-טוק ביניכם במשחק מול מכבי ת"א לפני כמה שבועות?
"לא היה הרבה טראש-טוק כי הם הובילו בהרבה כמעט כל המשחק. סקוטי תחרותי מאוד וכך גם אני, אז אני מקווה שבפעם הבאה שנשחק נגדם יהיה הרבה יותר מעניין".
באוסטרליה כאמור הפך פראת'ר לאחד השחקנים המובילים, עד שהגיעו הפציעות. באילת מספרים כי הגארד-פורוורד האתלטי נותן 100 אחוז בכל אימון ובכל משחק, וכנראה זו הסיבה המרכזית לפציעות הקשות שעבר בשנתיים וחצי האחרונות.
ביולי 2018 החתימה אותו חימקי מוסקבה על חוזה לעונה אחת עם אופציה לעונה נוספת, אך כעבור זמן קצר גילתה פציעה בברך. לפי גורמים השחקן עצמו טען שמדובר במשהו קטן שלא מפריע לו לשחק ולהתאמן, אך הרוסים החליטו ללכת לבצע הליך מורכב יותר והרופא המטפל העריך שייקחו לשחקן כמה שבועות כדי לשוב למגרשים. שבועות ההתאוששות התארכו ובסופו של דבר שוחרר פארת'ר והוחלף על ידי מיודענו גארלון גרין, שבהמשך אותה עונה גם הגיע להפועל ת"א.
"חימקי חששו מהפציעות שלי, ולקח לי זמן לחזור לכושר אחרי מה שקרה שם. הייתי צריך פסק זמן עד שהגוף יגיד לך שאפשר לחזור. לפעמים הוא רוצה שתאט קצת. זאת הסיבה ששיחקתי קצת בשנתיים האחרונות, אבל למדתי שיעור לחיים והתחזקתי מנטלית מאותה תקופה".
"בכל אותה תקופה היו הרבה מחשבות מתי אחזור לשחק וכמה זמן זה יקח. אמא שלי דאגה לי מאוד ואני התפללתי. כל הזמן הזה הייתי מאוד עקבי בהתאוששות שלי".
יכול להיות שבגלל סגנון המשחק שלך אתה חשוף לפציעות?
"אני לא חושב שרק בגלל סגנון המשחק שלי אני נפצע, לא יודע אם זו הסיבה. בכל מקרה, בצורה הזו התפתחתי כשחקן, ככה אני משחק וככה אני מתכוון להמשיך. לא אשתנה".
ביולי 2019 חזר לאוסטרליה וחתם במלבורן יונייטד, ובכל העונה שעברה שיחק שישה משחקים בלבד בשל כמה פציעות קטנות. "הייתי מאוד רעב לשחק כל הזמן הזה שישבתי בצד, כמו כל אחד שלוקחים לו את האהבה שלו".
הרעב הזה היה מה ששכנע את אריאל בית הלחמי ואנשי אילת לקחת את הסיכון ולהחתים את פארת'ר עם אפשרות לצאת מהחוזה במקרה של פציעה, ועד עכשיו הם ממש לא מתחרטים.
פארת'ר שני בליגה בנקודות (22.9), רביעי במדד (23.6) והוא אחד הגורמים המרכזיים לפתיחת העונה המצוינת של הקבוצה.
מחר (מוצ"ש, 20:00) תתמודד הפועל אילת מול הפועל ירושלים בשמינית גמר גביע המדינה, ופארת'ר מודע היטב לעובדה שקבוצתו מעולם לא זכתה בתואר. "זה אתגר גדול עבורנו ויש לנו את הכלים לכך. אנחנו יכולים להתמודד מול כל קבוצה בישראל והשמים הם הגבול עבור קבוצה הזאת".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
