מזל טוב לשחקן המעניין בדורו

בשבת יחגוג השחקן האמריקני-יהודי ג'ייק ג'ילנהול יומולדת 40 • לרגל המאורע בחרנו חמישה תפקידים שסייעו להפוך אותו לאחד השחקנים האמריקנים המוכשרים והמעניינים בדורו

משך את תשומת לב המבקרים והמעריצות. ג'ילנהול ב"דוני דארקו"

1. דוני דארקו (2001)

ג'ייק ג'ילנהול נכנס לביזנס בגיל צעיר. בגיל 11 הוא כבר גילם את בנו של בילי קריסטל בקומדיה המצליחה "תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת", ותשע שנים מאוחר יותר הוא פרץ לתודעה באופן רשמי בזכות דרמת ההתבגרות היפה "שמי אוקטובר" של ג'ו ג'ונסטון. עם זאת, הסרט שבאמת שם אותו על המפה היה "דוני דארקו". בסרט הפולחן ההזוי של ריצ'רד קלי (שבאופן מפתיע שורד את מבחן הזמן באופן לא רע בכלל) ג'ילנהול מגלם תיכוניסט מדוכא ולא יציב בנפשו שמתחיל לקבל מסרים אפוקליפטיים מארנב בשם פרנק. זה רק הולך ונהיה מוזר יותר משם. "דוני דארקו" אמנם נכשל בקופות כשיצא, אך הוא הפך במהרה ללהיט בדי.וי.די ועדיין נחשב לאחד מסרטי הביכורים המרשימים ביותר של המאה ה־21. בתוך כך, הופעתו האייקונית ונוטפת הסארקזם של ג'ילנהול משכה את תשומת לבם של המבקרים (והמעריצות) ובישרה על הולדתו של כוכב.  

2. הר ברוקבק (2005)

עם הית' לדג'ר המנוח ב"הר ברוקבק"
עם הית' לדג'ר המנוח ב"הר ברוקבק"
סביר מאוד להניח שהקריירה של ג'ייק ג'ילנהול היתה נראית אחרת לחלוטין אם היה מקבל את מבוקשו בראשית דרכו וזוכה לככב בסרט גיבורי על. זה כמעט קרה. ב־2003 סם ריימי שקל ברצינות ללהק אותו ל"ספיידרמן 2" במקום טובי מגווייר (שסבל מבעיות רפואיות). לאחר שזה לא הסתדר, ג'ילנהול גם עשה את דרכו לרשימת המועמדים הסופית לתפקיד באטמן (תפקיד שהלך בסופו של דבר לכריסטיאן בייל). 

ממרחק השנים ניתן לראות כיצד הדחייה הכפולה עשתה לשחקן הצעיר רק טוב. עד מהרה הוא מצא את עצמו מככב לצד הית' לדג'ר ב"הר ברוקבק" - אחד הסרטים המהוללים ביותר של העשור שעבר - ומקבל את המועמדות הראשונה (והיחידה שלו עד כה) לאוסקר. בסרטו של הבמאי אנג לי, ג'ילנהול מגלם את ג'ק טוויסט, קאובוי מוויומינג שפוצח ברומן סוער וסודי עם הפרטנר שלו לרעיית צאן (שאותו גילם לדג'ר המנוח). למרות שתצוגת המשחק של ג'ילנהול מושכת הרבה פחות תשומת לב מזו של בן זוגו למסך, זהו עדיין תפקיד אמיץ, תובעני ורגיש, שמבוצע באופן מושלם. השורה "I wish I knew how to quit you" נותרה השורה המפורסמת ביותר שלו. 

3. זודיאק (2007)

התלונן על הפרפקציוניזם של הבמאי דיוויד פינצ'ר. ב"זודיאק"
התלונן על הפרפקציוניזם של הבמאי דיוויד פינצ'ר. ב"זודיאק"
גם כאן ג'ילנהול לכאורה נמצא בצילם של שני שחקנים עם תפקידים נוצצים יותר (רוברט דאוני ג'וניור ומרק רפאלו, במקרה הזה) שמאיימים לגנוב לו את ההצגה. אך גם הפעם הוא מטביע את חותמו על היצירה, משמש כעמוד התווך שלה, ומספק את הדבק הדרוש מבלי להתחזר על הזרקור. במותחן הפשע האפי של דיוויד פינצ'ר, ג'ילנהול מגלם את רוברט גרייסמית', מאייר מופנם ב"סן פרנסיסקו כרוניקל" שמקדיש את חייו למצוד אובססיבי וארוך שנים אחר רוצח סדרתי שמכנה את עצמו זודיאק. 

בראיונות שהעניק כאשר הסרט יצא לאקרנים, ג'ילנהול הביע מורת רוח מסגנון העבודה של פינצ'ר, התלונן על כמות הטייקים האסטרונומית שהבמאי דרש לכל סצינה, ואמר שפינצ'ר הוא כמו צייר ש"צובע עם בני אדם" וש"קשה להיות צבע". אני במקומו הייתי אומר תודה. כי לא רק ש"זודיאק" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שבהם השתתף, אלא שהבמאי הפרפקציוניסט גם סחט ממנו את אחת מהופעותיו המוצלחות ביותר. מה שפינצ'ר לא עשה לו שם על הסט, זה עבד.

4. (Enemy (2013

מפחדים מעכבישים? אל תצפו. ב"Enemy"
מפחדים מעכבישים? אל תצפו. ב"Enemy"
ג'ילנהול המשיך לנסות להפוך ל־Leading Man, במובן המקובל של המילה, אבל אחרי הכישלון המחפיר של "הנסיך הפרסי: חולות הזמן" (2010), ניתן האות לתחילת הפרק ה"רציני" יותר של הקריירה שלו. ב־2012 הוא כיכב לצד מייקל פנה ב"סוף המשמרת", מותחן משטרה אפקטיבי שלשמו התלווה במשך חצי שנה לסיורים משטרתיים בלוס אנג'לס. ב־2013 כיכב בשני סרטים אינטנסיביים של הבמאי הקנדי הפרובוקטיבי דני וילנב: הראשון, מותחן נקמה קודר בשם "אסירים", שהביא לו ביקורות מצוינות, והשני, המותחן הפסיכולוגי המצמרר "Enemy", שבו הוא עושה תפקיד כפול. 

למרות שאני מחבב גם את "סוף המשמרת", "Enemy", שמבוסס על רומן של ז'וזה סאראמאגו, ללא ספק מורכב ומעניין יותר. ג'ילנהול מגלם פרופסור אפרורי להיסטוריה שחייו חווים טלטלה לאחר שהוא צופה במקרה בסרט שבו מופיע בשולי הפריים שחקן שנראה בדיוק כמוהו. הפרופסור יוצר קשר עם השחקן (שאישיותו הפוכה לחלוטין משלו), והמפגש הבלתי נמנע ביניהם מוביל לתוצאות הרסניות. אני לא רוצה לעשות ספוילרים, אבל אם אתם מפחדים מעכבישים, בבקשה צפו בסרט אחר. 

5. חיית הלילה (2014)

תפקידו הטוב ביותר. "חיית הלילה"
תפקידו הטוב ביותר. "חיית הלילה"
האם זהו תפקידו הטוב ביותר של ג'ייק ג'ילנהול עד כה? לטעמי כן. בדרמת המתח הלילית והמאוד אווירתית הזאת, שמתרחשת בלוס אנג'לס, ג'ילנהול מגלם את לו בלום - סוציופת כחוש ואמביציוזי שעושה לעצמו שם בתור צלם וידיאו של תאונות דרכים וזירות רצח. העניינים מסתבכים ונהיים קצת מפחידים כשבלום מתחיל לקחת חלק פעיל בעיצוב המציאות הטראגית שאותה הוא אמור לתעד. 

כמו ברבים מתפקידיו הטובים, גם ב"חיית הלילה" (שאותו כתב וביים דן גילרוי) ג'ילנהול משיל מעליו את מעטה הכוכבות ומתמסר לאפלה באופן מוחלט. התוצאה היא הופעה וירטואוזית ומהפנטת שאינה לוקחת שבויים ושאינה חוששת לעבור את הגבול אל מחוזות הטירוף. שום דבר שג'ילנהול עשה לפני או אחרי לא השתווה למה שהוא עושה כאן. אי אפשר לצפות בסרט הזה ולא להשתכנע שמדובר בשחקן מצוין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר