האיש שמעולם לא נסע לאט: מראדונה מת מזמן, אבל שכח לשכב
הוא היה גדול מהחיים, אצל חלק אפילו גדול מאלוהים, והוא יהיה נצחי לא רק בגלל יכולתו הפנומנלית - אלא בעיקר בזכות הכריזמה • אבל לצד האושר הגדול, הוא המיט על עצמו, על סביבתו ועולמו גם בושות • המליך את נאפולי והפך לעבד של הקאמורה והסמים • פרידה מגמד-ענק
,עודכן
יום אחד לפני יום השנה השביעי למותו של אריק־"סע לאט"־איינשטייןמת דייגו ארמנדו מראדונה, האיש שמעולם לא נסע לאט, מעולם לא הוריד את הרגל מהגז ומעולם לא הסתכל במראה כדי להיזהר או לראות איך הוא נראה. זה מעולם לא עניין אותו.
בגיל 60: הכדורגלן האגדי דייגו מראדונה הלך לעולמו // צילום: רויטרס
אם תרצו או לא, מראדונה היה גדול מהחיים. הפרצוף שלו הוא לא סתם קלסתרון, אלא סמל כמו ג'ון קנדי או קסטרו או הדלאי לאמה.
לאורך השנים ראינו המוני כדורגלנים גדולים, אפילו פנומנים יוצאי דופן, אבל הוא, כמו עוד שניים-שלושה אחרים, יהיה לנצח - ולא משנה מה יעשו אחרים בעתיד -אחד משלושת הכדורגלנים הגדולים בהיסטוריה. כי המשא שנטל על עצמו ב־60 שנותיו הוא כזה ששחקני כדורגל בעידן הנוכחי לא יכולים או מסוגלים לשאת.
בהרבה מקומות הכותרת הבוקר או כבר מאתמול היתה "אלוהים מת". יש כנסייה כזאת שמאמינה בכל ליבה שדייגו אלוהים, והאפיפיור הנוכחי, שהוא גם ארגנטינאי, הוא שליחו בוותיקן.
מראדונה יהיה נצחי לא רק בגלל יכולתו הפנומנלית, אלא בעיקר כי חיבר אותה לכריזמה יוצאת דופן ולעממיות שהביאו לתזוזות טקטוניות בין יבשות, בין אירופה לאמריקה. הוא היה הראשון שהצליחלתבוע את עלבונה של המולדתעל התבוסה באיי מלווינאס (פוקלנד) בקיץ 1982, באותו מפגש כביר מול אנגליה במונדיאל 86' במקסיקו.
גונב הארנקים בילדות שדד את אנגליה עם נגיעת היד שלו, "יד האלוהים", שהוציאה מיורם ארבל את המשפט הכביר - "לא יכול להיות שהראש של מראדונה גבוה יותר מהידיים של שילטון (פיטר שילטון השוער, א"פ). כדי להוכיח שהוא לא רק שודד אלא גם גאון, עקף יותר מחצי נבחרת אנגליה בדרך לשער שני, שנחשב לשער המאה.
מראדונה היה אנרכיסט. הוא העריץ את קובה, שנא את אמריקה אבל אמר לבמאי אמיר קוסטוריצה שהוא מוכן לוותר על יד האלוהים בשביל לילה עם סמל אמריקני, ג'וליה רוברטס.
נפרדים ממראדונה: מעריציו של הכדורגלן מתאבלים באיטליה // צילום: רויטרס
ממה הוא מת, שאלה אותי מישהי אתמול. ממה לא, עניתי. בעיניי מראדונה מת מזמן, אבל שכח לשכב. כשהיה לפני שנים במצב קריטי בבואנוס איירס, הפריז אחד מבעלי הטורים הגדולים שם וכתב - תמות כבר...
כי לצד האושר הגדול, הוא המיט על עצמו, על סביבתו, על ארצו, ובכלל על כולנו, בושות ענק. הוא הכניע את מילאן ויובנטוס נציגות הצפון העשיר והמליך את נאפולי המרודה, אבל בדרך הפך לעבד נרצע של הקאמורה, המאפיה המקומית, שהורידה אותו שאולה עם התמכרות לסמים. ראיתי אותו מסיים קריירה במסיבת עיתונאים הזויה בדאלאס אחרי שנתפס צורך סם ממריץ במונדיאל 1994, או מתרסק כמאמן הנבחרת מול גרמניה בדרום אפריקה 2010.
הוא היה גדול מדי מכדי שמישהו יוכל לדבר באמת על ליבו ולשכנע אותו לגמור יפה בשביל ההיסטוריה. "שתמות ההיסטוריה", בטח אמר להם, "מה היא בלעדיי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
