יהודה ואני הכרנו ממש כשהייתי צעירה והשתתפתי לצידו בסרט "כץ וקרסו", שם נפגשו דרכנו המקצועיות בפעם הראשונה. הוא היה צ'ארמר ומתוק, אהוב על כולם, ומובן שאחר כך עבדנו יחד בסרט "חגיגה בסנוקר", שם שיחקנו אני והוא זוג תאומים וזה היה משעשע וכיף גדול.
הוא היה שחקן מקצועי, שחקן קומי שגם יודע לרגש, יצירתי מאוד. על הסט בעצם נוצר המונח "סרטי בורקס". היתה דינמיקה מיוחדת מאוד בינו לבין זאביק רווח ובועז דוידזון. אני הייתי ה"ילדה" של הסט, והם טיפלו בי ודאגו לי במשך כל הזמן. אחרי כמה שנים צילמנו יחד את הסרט "תסתכל לי בעיניים", סרט שהוזמן עבור משרד החינוך, על תאונות דרכים, אבל מהצד הפוגע, שם שיחקנו זוג.
במשך הזמן נפגשנו הרבה, שמרנו על קשר לאורך השנים, אבל המפגש האינטימי ביותר בינינו היה לפני כשנתיים על הסט של הסרט "אהבה בשלייקס", שהפך לסרט האחרון של יהודה במגזר החילוני. שם גיליתי יהודה חדש, אדם שהלך אחרי האמונה שלו, שהפך לאדם מאמין אבל בלי להיות מטיף, בלי לכפות את עצמו, אדם מואר, עם אישיות פנומנלית.
הייתי נבוכה לפעמים במהלך הצילומים, לא ידעתי איך להתנהל מולו, והוא אמר לי "תרגישי חופשייה, תעשי את התפקיד שלך כמו שאת מבינה". היו לנו שיחות נפש של שעות. הוא היה אדם מרגש במיוחד, והיחס שלו לכל אדם על הסט היה אישי ואבהי וחם. הוא היה איש מואר. לפני חודשיים הוא שלח לי ברכה מצולמת ליום ההולדת, מרגשת כמו שרק הוא יודע, וכששמעתי שהוא נדבק בקורונה כל כך קיוויתי שהוא ייצא מזה. שמרתי על קשר כמעט יומיומי עם המשפחה, והייתי בטוחה שבעוד שבועיים נדבר ונצחק ואשמע ממנו סיפורים על איך הוא עבר את זה. קשה לי להאמין שהוא איננו.
חששתי, אני מודה, כי הוא הגיע עם בעיות בריאות נוספות, אבל הדחקתי את הפחד הזה. זאת אבידה גדולה מאוד. הלוואי שהיו עוד אנשים כאלה, שמגשרים בין דתיים לחילונים. הוא ידע איך לעשות את זה. הוא היה שם בשביל כולם, אהב את כולם. אהבת חינם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו