הזמרת אורה זיטנר הלכה לעולמה

הזמרת, הפסנתרנית ומנצחת המקהלות אורה זיטנר הלכה אתמול (שני) לעולמה בגיל 74.

זיטנר נולדה ב-1946, והייתה בוגרת האקדמיה למוסיקה על שם רובין בתל אביב, שם התמחתה בהלחנה, ניצוח מקהלות וניגנה על פסנתר. שירתה וקולה היחודי הביאו לזמר העברי יסודות קלאסיים ושירה אמנותית. אחד השירים המזוהה עמה יותר הוא "שיר ארץ", שכתב המשורר נתן יונתן והלחין סשה ארגוב, והוא סימן בוודאי את שיתוף הפעולה הפורה בינה לבין המלחין הפנומנלי.

החיבור שלה עם ארגוב החל בשנת 1979, כשארגוב צפה בה מנצחת על מקהלה ומבצע קטע שירה, ומאז היא היתה מזוהה איתו יותר מכל מוסיקאית ישראלית. שיתוף הפעולה של השניים הוליד גם שני אלבומים, האחד "סשה ארגוב מנגן משיריו. שירה: אורה זיטנר" והשני "אורה זיטנר שרה סשה ארגוב" שיצא ב-1981. בתוכנית "דואט ישראלי" עם ישראל גוריון סיפרה לו זיטנר: "המפגש עם סשה ארגוב שינה את חיי", וחשפה כי ביחד עם ארגוב הם ביצעו את "שיר ארץ" 600 פעמים בהופעות. בין השירים שביצעה והפכו לקלאסיקה אפשר למצוא את "אז היה לה עדיין ריח של ים" (לאה גולדברג), "מחשיך ערב קיץ" (איציק מאנגר) ועוד.

ב-1982 השתתפה זיטנר בפסטיבל שירי הילדים עם השיר "בחלון שלי יש ים".

במסע הופעות באירופה אליו יצאה ב-1987, היא הופיעה בין היתר בתיאטרון העירוני של פאריס, ובשובה העלתה מופע יחיד "תחת גגות פאריס" עם שנסונים צרפתים כשהיא שרה ומלווה עצמה בפסנתר. לאורך השנים גם היתה ב"חבורת רננים" ומקהלת "רינת".

זיטנר הקליטה שבעה אלבומים, ובשנת 1995 קיבלה פרס על שם "אמה שייבר" מבית שלום עליכם כהוקרה על תקליט שירי היידיש שהוציאה: "א ניגון וואס לויפט מיר נאך" ."שיר, חלל וגדי נחמד", אלבומה השלישי שיצא ב-1990, הוקדש לשירי עם ישראלים נוסעים, ואלבומה האחרון "פיוטים" יצא בשנת 2007, בו ביצעה מפיוטים יהודים מוכרים.

זיטנר היתה גם יזמת של אירועים ומפגשי זמר במועדון "צוותא" ולקחה חלק בפסטיבל אבו גוש למוסיקה קלאסית.

לפני שנתיים נפטר בעלה של זיטנר, הבמאי ואיש התיאטרון דוד ברגמן. היא הותירה שני ילדים ונכדים.

בהודעה על פטירתה מסרו בני משפחתה: "בלב כבד מאוד אנו מודיעים על פטירתה של אמנו אורה זיטנר. רווח לנו שאמא לא סובלת עוד ובכך ננוחם. הימים הקשים האלה בהם לא ניתן לחוש את חיבוקכם האוהב כואבים ומצערים מאוד, ובכל זאת אהבתכם עוטפת ומחזקת אותנו מאוד. חסרונה של אמא, סבתא, אחות הוא צורב וכבד לכולנו. נעכל את הבשורה אט אט, ובזכות תמיכתכם נוכל לעבור את האבל קרובים לאמא ככל האפשר. יהי זכרה ברוך לכולנו".