דברים נהדרים: מילי בובי בראון כובשת

סרטי המקור של נטפליקס נוטים להתחלק לשתי קבוצות. בראשונה נמצאים "סרטי האיכות" (כמו "רומא", "האירי" ו"אני חושבת לגמור עם זה") שמופקים כדי לככב בפסטיבלים החשובים ולזכות בפרסי אוסקר, ואילו בקבוצה השנייה נמצאים סרטי הטראש המסחריים, כמו "מחתרת השישה", "זוג יונים", "מיסי מסתבכת" ו"תעלומת רצח". סרטים אלה אמנם מתמידים לככב בטבלאות הצפייה של ענקית הסטרימינג, אבל רובם ככולם שומרים על סטנדרטים נמוכים מאוד, ויש לי תחושה שאם הייתם רוכשים כרטיס כדי לצפות באחד מהם בקולנוע, הייתם חשים קצת מרומים.

באופן משמח ולא צפוי, התוספת הטרייה לספרייה של נטפליקס, "אנולה הולמס", מצריכה את ייסודה של קבוצה שלישית. כי למרות שאף אחד לא יעלה על דעתו להעניק לסרט החביב הזה פרסים, ממש לא הייתי מתבאס אם הייתי צופה בו בקולנוע. להיפך. הוא מושקע, אינטליגנטי, אנרגטי, ומספק שעתיים וקצת של "כיף לכל המשפחה". מה עוד אפשר לבקש בימים טרופים אלה?

נכון. לא באמת היינו זקוקים לסרט נוסף שיעסוק בשרלוק הולמס. כבר יש לנו את בנדיקט קאמברבאץ' בסדרת טלוויזיה ואת רוברט דאוני ג'וניור בסדרת הסרטים של גאי ריצ'י, וכמה אפשר. אבל הסרט החדש, שמתמקד באחותו הצעירה והלא פחות מבריקה של הבלש המהולל (ושמבוסס על סדרת ספרים מצליחה למתבגרים), מתגבר באלגנטיות גם על המשוכה הזאת, ומגולל מעשייה פמיניסטית סוחפת ורבת תפניות שבה שרלוק משמש בעיקר כניצב.

לאחר הקדמה קצרה וקולחת, שמציגה את הנפשות הפועלות וממקמת אותנו היסטורית, סרטו של הבמאי הארי ברדבר ("פליבג", "להרוג את איב") שולח את אנולה בת ה־16 (מילי בובי בראון, "דברים מוזרים") לחפש אחר אמה המרדנית והאקסצנטרית (הלנה בונהאם קרטר), שנעלמה בנסיבות מסתוריות. בדרך היא חוברת לבן אצולה צעיר והורס (לואיס פרטרידג'), שנמלט מפני כוחות לא ברורים שמנסים להרוג אותו.

בשעה שכל זה קורה, אחיה המודאגים של אנולה, שרלוק (הנרי קאוויל) ומייקרופט (סם קלפקין), מנסים לאתר אותה ולשלוח אותה חזרה לפנימיית הבנות האיומה (שמנוהלת ביד קשה בידי פיונה שואו הנהדרת). שם כבר ילמדו אותה להיות אישה כנועה.

יש לא מעט דברים לאהוב בסרט המפתיע הזה, אך אף אחד מהם אינו משמעותי כמו הופעתה הכובשת של מילי בובי בראון, שמאירה את המסך בתפקיד הראשי. הכריזמה שלה נשפכת לכל הכיוונים, היא נעה בקלילות רבה בין מצבי רוח ומצבי צבירה, ונראה שהיא נהנית מכל שנייה. יהיו שיגידו שהיא קצת מזכירה את נטלי פורטמן. זה נכון. אבל יש הבדל מהותי: בראון שחקנית הרבה יותר טובה ממנה.

למרות המעלות שצוינו לעיל, "אנולה הולמס" קצת ארוך מדי, ולקראת הסוף ממש אפשר לחוש כיצד נגמר לו האוויר. אבל למה להיות קטנוניים? הוא עדיין אחלה והוא עדיין עדיף על 95% מסרטי המקור האחרים של נטפליקס.

ציון: 7

"אנולה הולמס", ארה"ב 2020