דניאל זמיר, מיוצרי ונגני הג'אז המפורסמים ביותר בישראל, שהינו חובש כיפה ומקפיד על אורח חיים דתי, חשף בווידוי מטלטל בעלון השבת "עולם קטן", שמתפרסם ביום שישי בבתי הכנסת, כי הוא ביסקסואל ושניהל מערכת יחסים עם גבר. לצד הסברו כי הוא חי בשלום עם נטייתו המינית, הוא תוקף בחריפות את קהילת הלהט"ב ואומר בפירוש: "הומואיות זה מאה אחוז פסיכולוגי. אם אתה נמשך גם לנשים לא תהיה לך שום בעיה להיות נשוי ולהביא בני אדם לעולם שיהיו במרקם הגנטי שלך ושל אשתך".
"ההורים, הרב שלי וכל מי שמכיר את הסיפור ניסו בעבר לעצור אותי מלעשות את הצעד הזה, אבל אף אחד לא מבין את מה שהנפש שלי עוברת", הוא אומר בריאיון לרועי אהרוני ועורך עלון יוסף רוסו.
"אני לא מתבייש בנטייה שלי וגם לא גאה בה, וזה מאותה סיבה: מעולם לא בחרתי בה. לא רציתי בה, לא עשיתי שום דבר כדי לקבל אותה, ואילו הייתי יכול לבחור, הייתי נפטר ממנה. זה כמו שתגיד לחולה כליות להסתיר את מחלת הכליות שלו. באתי היום לצעוק את החלופה. הייתי עמוק בעולם ההוא, וכמי שנמשך לשני המינים אני לגמרי בוחר לחיות עם אישה", הוא אומר ומציין כי מדובר בריאיון הקשה בחייו.
זמיר מספר כי נחשף להומוסקסואליות כילד וכן כשנכנס לתורת הבודהיזם, קודם להיחשפותו לעולם היהדות. ב-2008 נישא לרעייתו לשעבר ולעדותו "כשהייתי נשוי המשיכה החד-מינית לא הייתה בעיה. לא היו לי שום צורך או כמיהה לגברים או נשים חוץ מלאשתי". לאחר שש שנים עלו נישואיו על שרטון והשניים התגרשו. לבני הזוג שני ילדים. "אין קשר בין הגירושין שלי לנטיות המיניות שלי", הוא טוען.
לפני שנתיים, הוא משתף, פגש את מי שהיה בן זוגו למשך שנתיים, אך את התקופה לאחר מכן הוא מתאר כחוויה מטלטלת. "מצד אחד מאוד אהבתי אותו כאדם, ומצד שני חוויתי חרדות קשות, בלבול, היסחפות". לדבריו, הוא קרא בעלון השבת "עולם קטן", שבו הוא מתראיין, כתבה על אנשים שהתמודדו עם משיכה חד-מינית והקימו משפחה, וזה היה הקש האחרון שהוביל לפרידה מבן זוגו. "הבנתי שדי, אני לא רוצה בזה. אני עצמי לא רוצה בזה. לא בגלל פחד מגיהינום או כף הקלע. בגלל שזה לא טוב לי. לא מסתדר לי עם סט הערכים שאני, דניאל זמיר, רוצה לחיות לפיו... אני לא מעוניין לבזבז עוד רגע אחד מחיי במשחקי נדמה לי של אבא ואבא. לא תודה. מי שרוצה להתחתן עם גבר, לך על זה, אחי, תהנה. אבל אני לא רוצה לחיות ככה".
"העניין הוא שאנחנו חיים בטרלול מחשבתי, ולכן הדברים האלה שאני אומר הם 'הומופוביה'", הוא אומר, אך מוסיף כי מטרתו היא להציע דרך חיים אלטרנטיבית. "אם אתה מצליח למצוא בעצמך חיבה לנשים, תדע שאתה לא חייב להכפיף את עצמך לנרטיב הלהט"בי שאומר שאתה בטוח הומו. משיכה לגברים ממש לא בהכרח סותרת משיכה לנשים".
"אחרי כל המסע הזה אני כאן כדי להגיד בלי להתבייש: הומואיות זה מאה אחוז פסיכולוגי, אין שום גן לזה. אין שום גן לרתיעה מנשים", אומר זמיר ומציין כי הוא ביסקסואל. לטענתו רבים בקהילה הלהט"בית מתכחשים לכך שבעבר היו מסוגלים להיות עם נשים.
"הכותרת 'דניאל זמיר ביסקסואל שמציע לאנשים כמותו להיות עם נשים' היא כותרת שלא תשודר בערוצי התקשורת הכלליים. להגיד שאני מעדיף אישה שווה סקילה לדעתי בעשרת הדיברות של הלהט"ב. אנו חיים בעידן היסטורי שבו לא רק שההומואיות התקבלה כסטנדרט, אלא שכל חלופה רעיונית, השקפתית או ערכית לתפיסה הלהט"בית היא ממש אסורה. זו מנטליות של כת, כת מחשבתית, וכולנו שבויים בכת הזו, מפחדים לצאת נגד הגורו", אמר זמיר.
"הדוקטרינה השלטת היא שאדם שנמשך לגברים ורוצה לחיות עם נשים עושה מניפולציה, המרה. אבל זה בדיוק הפוך: גבר שנשוי לגבר ומדבר איתו בלשון נקבה ומשחק איתו באבא ואימא זו תכלית ההמרה", הדגיש זמיר. יחד עם זאת הוא מבהיר כי אינו בעד טיפולי המרה. "אני לא ממליץ בכלל אבל בחיים לא הייתי אוסר פרקטיקה בפסיכולוגיה רק כי היא לא נראית לי".
זמיר אינו חוסך ביקורת מהחברה הדתית שממנה הוא מגיעה. "בחברה הדתית זה הדבר הכי מפחיד שיש. לצערי יש חוסר הכלה מוחלט. אתה יכול לראות רוצח יוצא מהכלא ומתקבל בחברה בידיים פתוחות, אבל הומו זה פחד אימים".
"חייבים לאהוב את האנשים, לא משנה מה הם עושים ומה החטא שלדעתך הם עושים או לא. לא עניינך. חייבים להפסיק לתת להם את ההרגשה שהם כישלון של החברה, כי מהמקום של הדחייה, הלחץ, המלחמה הפנימית והאשמה שום דבר טוב לא יכול לצמוח. וחייבים לזכור: הומואיות היא לא בחירה, היא נטייה. ולכן אסור חלילה להסתכל בשיפוטיות כלפיי וכלפי כל מישהו כזה. החברה הדתית יכולה להשמיע את הקול שלה ואת השקפת עולמה, אבל אסור לה להילחם באנשים ולתת להם הרגשה שהם 'מוקצים'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו