"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מצמרר: עדויות עליזות של נוער היטלראי

דוקו תיעודי בשם "Final Account" אודות פנסיונרים שהיו בתנועות נוער נאציות חושף עדויות מזעזעות המתוארות באופן גאה • "כש-99 אנשים לפניך הורגים יהודים, עד שמגיע תורך זה נראה כמו הדבר הנכון לעשות"

,עודכן
מכחישים לקיחת חלק פעיל בזוועות. מתוך "Final Account"

הסרט התיעודי "Final Account", בו עוקב הבמאי הבריטי לוק הולנד אחר הנותרים האחרונים משלטון הרייך השלישי, מעורר הדים. הדוקומנטרי, אשר הקרנת הבכורה שלו התקיימה ביום רביעי בפסטיבל ונציה, הוא תוצאת 12 שנות עבודה, 1,000 שעות חומר גלם ו-300 ראיונות עם מי שהיו בעת עליית השלטון הנאצי צעירים וצעירות בתנועות הנוער ההיטלראי. חלקם הפכו לאנשי SS ולוחמים בצבא גרמניה, אך כולם, גם בהיותם כעת פנסיונרים, מכחישים לקיחת חלק פעיל בזוועות. למרות זאת, המרואיינים בדוקו בן ה-90 דקות מספרים בגילוי לב על חוויותיהם מתקופת שלטונו של אדולף היטלר.

אף כי הסרט מראה כי מרביתם מביעים חרטה על האירועים שהתרחשו, בולט בו במיוחד אדם בשם קרל הולנדר, אשר עדיין רוכש כבוד לדיקטטור הנאצי וטוען לניפוח מספרי הנספים בשואה. אחרים מספרים כי היו מעדיפים שיהודי גרמניה היו פשוט "משונעים החוצה מהמדינה" מאשר מוצאים להורג. עוד מוצג בסרט כי רבים מהמרואיינים עוד שומרים את כרטיסי החברות החתומים שלהם בתנועת הנוער ההיטלראי, ומציגים אותם ואת צלבי הקרס הצרובים עליהם בגאווה אל במאי הסרט. בנוסף הם מציגים תמונות ילדות מאושרות, לצד סמלים וממורובליה נאצית.







אלמנתו של הבמאי לוק הולנד, איבון הנסי, בניה זפי ולוק הנסי-הולנד והמפיק בפועל סם פופ בתחרות בפסטיבל הסרטים בוונציה // צילום: AFP
אלמנתו של הבמאי לוק הולנד, איבון הנסי, בניה זפי ולוק הנסי-הולנד והמפיק בפועל סם פופ בתחרות בפסטיבל הסרטים בוונציה // צילום: AFP




טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר