על מתנות סיום השנה שקיבלו תלמידי כיתה ב'1 בבית הספר דקל ברעננה מוטבעות שתי מילים בלבד. שתי מילים, שמספרות בפשטות את סיפורו של דור שלם: "בוגרי קורונה". המתנה, בטח כבר ניחשתם, היא מסיכה לפנים.
אור בן עמי (8.5) הוא אחד מאותם בוגרי קורונה, שבדומה לכל ילדי ישראל נאלץ להתרגל למציאות חדשה. "אני מקפיד מאוד על שמירת מרחק", הוא משתף, "כדי להבין את המרחק מול החברים שלי כשאנחנו נמצאים יחד, אני סופר בלטות על הרצפה. אם אין בלטות, אני שולח את הרגל קדימה ואחורה ומכפיל את המרחק". הצורך לשמור על ריחוק חברתי לא תמיד מיטיב איתו, בלשון המעטה. "אני מחכה מאוד שהקורונה תיגמר כדי שנוכל כבר כולנו להתחבק", הוא מוסיף, "אני אוהב מאוד לחבק את אבא, אבל רוצה גם לחבק חברים".
בגלל המגיפה הוא נאלץ להימנע מלבקר את סבתו בבית האבות, "ואני מאוד מתגעגע. גם את המחנכת שלי בבית הספר, שירי, לא הספקתי לראות וממש בכיתי שאני נפרד ממנה ושלא היתה לנו תקופה יותר ארוכה ביחד. זה חבל מאוד".
אבל לשגרת הקורונה, לדבריו, יש גם פן חיובי. "בגלל שהתפנה לי זמן אז קראתי המון ספרים, התאמנתי בנגינה בצ'לו שלי ודרך מפגשים עם קרוב משפחה בזום למדתי גם לנגן באורגן, מה שלא ידעתי קודם", הוא מתגאה, "היה לי זמן, כי סגרו את החוגים של האלקטרוניקה והנגרות. במרכז לאמנויות הסבירו לי שרוצים לשמור על המנהל בתקופה של הקורונה, כי הוא כבר סבא. אז נשארתי עם חוג הסקייטבורד, שאותו אפשר לעשות עם קורונה כי הוא באוויר הפתוח".
השהות הממושכת בבתים טמנה בחובה יתרון נוסף. אור מספר שהתקרב מאוד בתקופה זו למשפחתו, ובייחוד לאחיו הגדול גד ולאחותו הקטנה גיל. "למדנו לשחק מונופול ושיחקנו ביחד כולנו. זה היה מאוד כיף. גם שיחקנו 'גלו מי המדביק' (גרסת קורונה של המשחק "זהו את הרוצח"; דר"א), והיה לנו מאוד מצחיק ביחד".
שאלנו את אור מתי, לדעתו, הקורונה תחלוף מן העולם. נדהמנו לגלות עד כמה ילד בן 8.5 מגלה בקיאות באקטואליה. "המדענים חכמים מאוד וחושבים על חיסון. אני חושב שהם יצליחו למצוא אותו, ואז נוכל להיכנס כל החברים לחדרים יותר קטנים". ויש לו גם בקשה חשובה מהקוראים, לפחות עד שיימצא סוף־סוף החיסון: "אני חושב שאם כל אחד מאיתנו יעשה שינוי קטן ויקפיד עוד ועוד על ההנחיות, זה יעשה שינוי גדול לכולנו".
תחזית אופטימית
גם מתן פבלוביץ', בן 7.5 מגבעתיים, שעולה בימים אלו לכיתה ב', נאלץ ללמוד השנה לא רק את פעולות החשבון - אלא גם איך לחיות בצל הנגיף. "אם הייתי פוגש את הקורונה ברחוב", הוא מבהיר, "הייתי צועק עליה הכי חזק בעולם שתפסיק - ותלך מפה!"
למרות התסכול, מתן משמש שגריר המשפחה המורחבת והמרגיע הלאומי שלה לענייני הנחיות הקורונה. בכל כמה ימים הוא שולח הודעה קולית לקבוצת הווטסאפ המשפחתית, שבה הוא חוזר על ההנחיות: "היי משפחה, אני יודע שאתם ממש בלחץ, אבל משבר הקורונה הזה לא הולך להיגמר בקרוב. חייבים להיות ביחד, להישאר בבתים, לא לזוז, לשמור על הילדים. יש לשמור על היגיינה, שמים אלכוג'ל ושוטפים ידיים יותר. בבקשה תקפידו ונעבור טוב יותר, ונשבור את משבר הקורונה העולמי הזה. תודה, מתן". בתגובה הוא זוכה, ובצדק, להערכת המשפחה: "הכל בסדר. תודה רבה", "יההה, אני חולה עליך!" ועוד היד נטויה.
מתן, אחיהם הקטן של עמית ונועם, נהנה לרוב מהשעות המשותפות איתם, עם המשפחה המורחבת - ועם שלל משחקים שנשארו בבית. "החלק הכי טוב בקורונה הוא שהצלחתי לבנות דמות ממש טובה של לוחם מלגו, כי היה לי יותר זמן", הוא אומר בהתלהבות, "גם בן דוד שלי התינוק יכול לישון אצלי, כי לא היה בית ספר, אז הלכתי לישון מאוחר. התמכרתי לכמה סדרות טלוויזיה שאני ממש אוהב".
ברזי המסיכות והאלכוג'ל הוא כבר שולט היטב, עד כדי כך שהצליח להבחין בין שני סוגים ייחודיים: "יש מסיכות ואלכוג'ל עם ריח ממש טוב כזה, של סוג של פרחים, שממש כיף לשים על הפנים והידיים ולהריח", הוא מסביר, "ויש מסיכות מסריחות מזיעה, שאני צריך לבקש מאמא ומאבא לשים לי בהן ריח טוב, כי אני משחק כדורגל ותופסת עם החברים, ואם אנחנו מורידים את המסיכות המורות מעירות לנו".
ואם חיפשתם שבריר של אור במנהרת הקורונה, או הערכה מלומדת לגבי מועד סיום המגיפה, הקשיבו למתן: "הקורונה כמעט ולא מגיעה לילדים. לדעתי, בעוד חמישה חודשים כבר לא תהיה קורונה", הוא קובע, "הרופאים שלנו יצליחו לרפא את כולם, ובחדשות יגידו שאפשר ללכת בלי מסיכה, ונחזור ללכת רגיל ברחוב".
הפתעה מפיית השיניים
מי שישמחו מאוד להשאיר את תקופת הקורונה מאחור הם האחים מיכאל ועמליה שלו, תושבי המרכז, שיוצאים היום מבידוד בן שבועיים לאחר שאמם נדבקה בנגיף. "אני מתגעגעת כל כך לאמא ורוצה לחבק אותה הכי־הכי חזק", מספרת עמליה (5.5), שבכל פעם שנתקפה רצון לראות את אמה, הביטה בתמונתה או יצרה קשר בשיחות וידאו, "חיבקתי אותה מהטלפון".
את התקופה בבידוד העבירה עם אחיה הגדול מיכאל (7.5). בגלל האיסור לצאת מהבית נאלצו שניהם לפספס את מסיבות הסיום בגן ובביה"ס, אבל החברים לא שכחו אותם - והעבירו להם הפתעה מרגשת. "שלחו גלידה הביתה. זה היה ממש כיף", מספר מיכאל. ולמרות המשבר הכלכלי שהביא עימו הנגיף, זכה מיכאל להפתעה נוספת משלו: מתנה חביבה מפיית השיניים, לאחר שאחת משיניו נפלה.
כדי להפיג את הבדידות והגעגועים השניים צפו בסרטים קלאסיים, שאלמלא הבידוד ספק אם היו נחשפים אליהם: "מרי פופינס", "אי.טי" ו"מלחמת הכוכבים". במסגרת ההעשרה־לימי־הקורונה הם גם צללו, בגילם הצעיר כל כך, אל עולם הפודקאסטים. "שמענו פודקאסט על בננה", מספרת עמליה על תגליותיה החדשות, "פעם היתה לבננות מחלה והיו צריכים להחליף את כל הבננות בעולם. עד שמצאו שני זנים שהביאו לנו בננה חדשה". מיכאל, מצידו, מצא סיבה אחת לשמוח גם בימים טרופים אלה. "בית ספר זה מעצבן. בקורונה הלכנו אליו פחות", הוא אומר בשביעות רצון.
ויש רגע אחד מהתקופה המשונה הזו שהוא בוודאי יתקשה לשכוח: אף שלא פקד לאחרונה את בית הספר, דאגו כולם שלא ירגיש מחוץ לעניינים. בשיעור חברה הם הקרינו את דמותו באמצעות הזום על הלוח בכיתה. החברים התרשמו עמוקות. גם הוא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו