בתקופת הקורונה התרגלנו לשגרה חדשה, הן עבור ההורים והן עבור הילדים. שגרה ללא מסגרות חינוכיות, משבר כלכלי, הימנעות ממפגשים חברתיים ומשפחתיים ועוד. כעת, עם סימני החזרה לשגרה, ישנו אתגר לא קטן להורים ולילדים.
אורית מלר, פסיכולוגית קלינית במרפאה לבריאות הנפש לילדים ונוער במרכז הרפואי 'הלל יפה', ואיריס גרנות , מומחית להתפתחות הילד, שמנהלת את קבוצת הפייסבוק "הבית בפיג'מה" ומנהלת את מרכז 'טיף וטף' בחולון, מסבירות כיצד הקורונה השפיעה על הילדים וממליצות כיצד להתכונן בצורה מושכלת לחזרה לשגרה ולמסגרות החינוכיות.
"זו תקופה שיכולה לגרום לילדים להתנהגויות רגרסיביות, ילדותיות" אומרת מלר. "יש ילדים שיחזרו להפגין התנהגויות שכבר נגמלו מהן כמו מציצת אצבע, הרטבה או התקפי זעם. לכן, ברמה הרגשית, כדאי שההורה ישאל את עצמו מה הילד מבטא בהתנהגותו, האם עולות בו חרדות? האם הוא במצוקה כלשהי?".
"ישנם ילדים אשר יפגינו בימים אלה דפוסי התנהגות תלותיים יותר והצמדות להורים, הן מפאת זמינות גבוהה יותר של ההורים בבית , והן מתוך חרדה או מצוקה שגוררת הופעת הנגיף בחיינו וגם מעצם החזרה למסגרת החינוכית בימים אלה", היא מוסיפה.
לדברי מלר, עלינו לזכור גם את הילדים הבוגרים, אשר נדרשים בימים אלה להפגין דווקא עצמאות יתר, דבר שלא היה מנת חלקם בימים שלפני הקורונה. למשל, ילדים במשפחות בהן ההורים עובדים חיוניים שחוזרים בשעות הערב וצריכים לטפל באחיהם הצעירים, מאחר והיכולת להיעזר במשפחה המורחבת או בשירותי בייביסיטר מוגבלת.
"לעתים, יכולות להיות ציפיות גבוהות מהילדים הבוגרים לעצמאות ולכן מומלץ להיערך מראש עם תכנית מסודרת, מעין רשימת מטלות מאורגנת, על מנת להקל עליהם את ההתמודדות", ממליצה מלר. "בנוסף כדאי לקיים שיחה משפחתית פתוחה לתאום ציפיות ומתן פתרונות אפשריים במידת הצורך, כל אלה כמובן בהתאם לגיל וליכולת האישית של הילד".
גרנות מציינת כי החזרה בימים אלה למסגרות חינוכיות היא חזרה שונה. "אנחנו לא חוזרים לשגרה שהיתה, זה לא כמו האחד בספטמבר, אנחנו חוזרים 'מחופשה ביתית' למסגרת חינוכית במתכונת שונה, לשגרה שהילדים לא מכירים. כמו שלנו המבוגרים יש קושי לחזור לשגרה אחרת ומנסים ללמוד להתמודד , על אחת וכמה הילדים, מדובר בשגרה שונה".
לדבריה, הילדים יפגשו בכיתה רק חלק מהילדים, הישיבה בנפרד וההפסקות שכוללות כללים אחרים זו מציאות אחרת משהכירו, וגם עבור הפעוטות החזרה אל הגנים תהיה שונה. "הילדים יחזרו שבוע הבא לגן שהגננת לא תוכל לחבק אותם, הם יראו את הגננת, הצוות והסייעות עם מסכה. עלינו להבין שזה עלול ליצור אצלם בלבול, הרתעה והתנגדות. יש להקשיב לפחדים שלהם, לתת להם אפשרות לשאול שאלות ועם זאת לא לפרט יתר על המידה לתת מידע קונקרטי".
איך מסבירים את העובדה שהגננת לא תוכל לחבק?
"יש חשיבות להכנה בבית מבעוד מועד , ולהסביר לילד מה מצפה לו. להסביר שאם הוא בוכה בפרידה בבוקר וירצה חיבוק מהגננת , היא לא תוכל להעניק לו ושלא יופתע. אם יריב עם ילד ובמהלך היום ירצה ליטוף וחיבוק מהסייעת, לא יהיה ניתן לתת לו והוא יצטרך למצוא דרך אחרת להתנחם תוך הסבר שכל זה נובע לא בגלל שהגננת כבר לא אוהבת אותם, אלא בגלל הקורונה. לתת הסבר שמדובר בוירוס שמחייב אותנו לשמור על מרחק אחד מהשני כדי שנהיה בריאים. בנוסף, לתאר להם איך תראה שגרת הגן, מה צפוי להם, מי קבוצת הילדים שיפגשו ועוד" .
לשאלה מה עושים עם ילדים שהתאהבו בשגרת הבית והקרבה להורים ולא ירצו לחזור עונה גרנות: "אין ספק שיש קושי, בעיקר עבור הילדים שהיו מוקפים 24 שעות בהורים ואחים והכללים בבית היו רופפים. זמן השינה והתעוררות בבוקר השתנה, הכל התנהל לאט, בישלנו, אפינו ביחד שיחקנו, ראינו סרטים וכל זה כעת עשוי להיפסק. יהיו ילדים שיתקשו לחזור כי ממצב שאמרנו להם שאסור לצאת וצריכים להישאר בבית, עוברים למצב שיוצאים החוצה למסגרת חינוכית. אין מורה או גננת שיכולה לחבק ולנחם, יש כללים שצריך לעמוד בהם, זה שינוי דרמטי מאוד מלחיץ".
איך מרגיעים את הלחץ שעובר בראשו של הילד?
"כדאי כחלק מההכנה להזכיר ולהראות תמונות מאירועים שונים ,שהיו להם בגן במהלך השנה. לפתוח שיחה ולשאול למי אתה מתגעגע, מה אהבת לשחק בגן? מה היית רוצה שיהיה ועוד. בנוסף, להזכיר שגם אנחנו ההורים מתגעגעים למורה/ לגננת ולתת משמעות חיובית לחזרה למסגרת . רצוי לתת לילדים להתנסות עם המסכות בבית שיתרגלו לשים אותם לזמן מה, שיקשטו אותם במדבקות לתת להם מקום להתיידד ולהפוך את זה למשהו משעשע".
ממה להימנע?
"משיחות שבהן הילדים עשויים לשמוע חששות והתלבטויות שלכם. שיחות כאלה עם בן הזוג או חברים, לא לעשות מול הילד, הם לא צריכים לשמוע שאתם מתלבטים/ חוששים. להדגיש מול הילדים את ההחלטה שאתם שולחים אותם בביטחון ובטוחים שיהיה בסדר. לדבר בצורה רגועה ועם חיוך , שאני פה ואני שומרת עליך ותוכל בכל יום לשתף אותי מה היה בגן/ בבית ספר ובאמת לפנות את הזמן כשהם חוזרים לשמוע על החוויות שלהם, והחששות אם יש".
אם ילד מגלה התנגדות ולא רוצה לחזור למסגרת החינוכית?
גרנות:" לשאול מה מדאיג אותו, ממה הוא חושש, למה הוא לא רוצה לחזור. להגיד :' גם לי היה כיף איתך בבית', 'וגם אני אתגעגע לזמן שהיינו ביחד בבית', 'אני מבינה את הקושי שלך'. לגלות אמפתיה לחששות ולעשות רשימה של הדברים שהילד אהב לעשות אתכם ורוצה לשמר".
מלר טוענת כי גם במקרים אלה כדאי לשים לב ולתת מענה פרטני עבור כל ילד בהתאם לגילו. "אם ילד מתקשה לבצע עצמאית מטלות שכבר עשה קודם לכן, כמו להתלבש לבד ורוצה שההורה יבצע זאת עבורו, אפשר להציע לו לעשות זאת יחד הפעם, להזכיר לו שהוא מסוגל, לעודד אותו בפעם הבאה לעשות זאת בעצמו בנוכחות ההורה, ובמידת הצורך ליצור תכנית חיזוקים מובנית למצבים ספציפיים".
איזה התנהגויות חריגות יכולות להופיע ונחשבות סבירות ומתי צריך לפנות ייעוץ?
מלר: "חלקם יהיו תלותיים יותר בהוריהם או באחיהם הבוגרים ומנגד, ישנם ילדים שתקופה זו דווקא מעצימה אותם ומחזקת את ביטחונם העצמי. כהורים נסו לעודד את הילדים לעצמאות, להאמין ולתמוך בהם. יחד עם זאת, היו קשובים האם מי מהם מביע מצוקה באופן ישיר או עקיף ( למשל התנהגויות רגרסיביות). במידת הצורך, מומלץ להתייעץ עם גורם מוסמך בנושא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו