לא רק הילסבורו: אבל כבד נפל על ליברפול

היום (רביעי) מציינים באנגליה בכלל ובליברפול בפרט 31 שנה לאסון הילסבורו שגבה את חייהם של 96 אוהדי הקבוצה במשחק חצי גמר הגביע האנגלי בין המייטירדס לנוטינגהאם פורסט ב-15.4.89, תאריך שלא יישכח לעולם אצל המועדון האדום.

כזכור, לקראת אותו משחק נוצר עומס רב על שערי הכניסה לאצטדיון. למרות שהקיבולת לא איפשרה הכנסת אוהדים נוספים ליציע הורה מפקד כח השיטור לפתוח את השערים ולהכניס קהל נוסף. מכאן ואילך החל ביציעים של ליברפול אחד האירועים הקשים שחוו בכדורגל העולמי בכלל ובכדורגל האנגלי בפרט. מאות אוהדים נכנסו ליציע, גרמו לצפיפות גדולה שגרמה לאוהדים רבים להימחץ על גדרות האצטדיון, דבר שעלה כאמור ל96 אוהדים בחייהם.

אוהדים פצועים באסון הילסבורו // צילום: אי.פי

דווקא ביום השנה לאסון הכבד, "המירור" המקומי הקדיש כתבה מיוחדת עבור אוהד מושבע של המועדון, ניק בורווס, שנפטר לפני עשרה ימים בעקבות נגיף הקורונה בגיל 49 בלבד לאחר שגם סבל מבעיות קשות בכליות. בורווס נחשב לאחד האוהדים המושבעים של המועדון. הוא היה בעל אוסף כביר של חולצות הקבוצה ושל תוכניות משחק. מבחינת רבים הוא הקדיש את חייו למען הקבוצה. משפחתו סיפרה כי ביום שבו נולד הוא כבר הולבש ע"י אימו בחולצת הקבוצה.

אביו קולין סיפר בכאב: "הוא חי עבור ליברפול, מה שהחזיק אותו היה ההצלחה של ליברפול בשנה שנתיים האחרונות. הוא קנה כל חולצת כדורגל, שלוש או ארבע פעמים בשנה, הוא עשה אוסף ענק והם היו יקרים לו מאוד". ניק שהיה ילדם הבכור של קולין ואשתו, קרול שמתה לפני 4 שנים, לא יזכה לראות את קבוצתו מניפה את גביע האליפות לאחר 30 שנה של ציפייה. אמנם בשנים האחרונות מצבו לא איפשר לו ללכת למשחקים אבל הוא צפה בכל המשחקים מביתו או באישפוז.

עוד סיפר אביו: "ביום של משחק הוא תמיד התאים את החולצה שהוא לובש לשחקנים. אם זה משחק בית, חוץ או משחק באירופה הוא לבש את הצבע המתאים. הוא היה להוט לקבל סטטיסטיקה על המשחקים. הוא תמיד היה מוציא כסף על קניית חולצות בשביל כל אנשי המשפחה שהם לרגע לא ישקלו לעבור לאהוד קבוצות אחרות".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ניק פיתח בעיות קשות בכליות באמצע שנות ה-20 לחייו ובעשרים השנים האחרונות נסע מביתו שלוש פעמים בשבוע כדי לעבור דיאליזה. במהלך נסיעה לקבלת דיאליזה נוספת ניק סבל מחום גבוה ונמצא חיובי לאחר שעבר בדיקת קורונה. אביו סיפר: "אני ובנותיי תמיד אומרים שהוא גיבור, הוא לא הרשה לנו ללכת איתו לבית החולים או לבקר במחלקה. אני לא יכול לומר מספיק דברים על האנשים שהחזיקו אותו בחיים במשך 20 שנה, המטפלת שלו הלן וכל הצוות הסיעודי והרפואי בבית החולים עשו מעל ומעבר. הוא יהיה לנצח בליבנו".