"לא רואים את החולה שהתחנן שנרדים וננשים אותו, כי נגמר הכוח"

התפרצות נגיף הקורונה והתפשטותו הגלובלית מעמידה כמעט את כל אומות העולם במאבק חוצה גבולות נגד הווירוס הקטלני, כשבחזית נמצאים הצוותים הרפואיים. בפוסט מרגש שפרסמה בפייסבוק אודיה אייזנברג, אחות טיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק, היא סיפקה זווית נוספת על משבר הקורונה שפוקד כעת את מערכת הבריאות הישראלית - זו שלא נחשפת בדיווחים החדשותיים בכל שעה עגולה על נתוני התחלואה בארץ.

בעוד שהציבור רגיל להתעדכן ולשמוע על המספרים שמאחורי האנשים - כמה חלו, כמה החלימו, וכמה, לצערנו הרב, מתו מהידבקות בקורונה - מביא הפוסט של אייזנברג את הסיפורים האנושיים שמאחורי התמונות, אלה שפוגשים הצוותים בבתי החולים שמתמודדים עם העומס האדיר על מערכת הבריאות בעת המשבר.

"בבקשה אל תקראו את הפוסט הזה. יש לכם מספיק דאגות גם בלי שאעציב אתכם יותר. אבל אני חייבת להוציא, ולא פייר לחזור למעונות ולבכות שוב ושוב לאותן חברות", כתבה בפתח דבריה.

"היי קוראים לי אודיה, אני אחות טיפול נמרץ. או לפחות הייתי. היום אני כבר לא מצליחה להיות אחות, בקושי רבע בן אדם.

התנדבתי לעבוד במחלקת כתר עם אש בעיניים ואש בלב. אבל האש היתה לפני שבועיים".

בהמשך הפוסט הנוגע ללב הוסיפה אייזנברג: "היום, צולמה התמונה הזאת. התמונה צולמה באמצע משמרת של 15 שעות, בלי זמן לאכול שלא לדבר על לשבת. אחרי 3 שעות שהייתי בתוך המחלקה עצמה (כשהמקסימום שמותר לנו הוא שעתיים ברצף וחייבים לצאת חזרה לחמ"ל. היום כבר אין יותר ברירה)".

"לא רואים בתמונה את החריטות של המיגון בתוך העור. לא רואים בתמונה, את החולה שהתחנן שנרדים וננשים אותו, כי נגמר לו הכוח לנשום. שיקרתי לו שרק עוד קצת. לא רואים את החולה שלחש בקושי, שאשב לידו ולא אעזוב. שיקרתי לו שאני כאן. ושהוא יכול לנוח. הוא עצם עיניים ואני הלכתי".

"לא רואים את החולה שהסברנו לה שאנחנו באים להרדים ולהנשים אותה, וכששאלתי אותה אחרי שהרופא הלך אם יש לה שאלות ואם היא מבינה מה הרופא אמר, היא אמרה - "בטח שהבנתי, אני נפרדת מהעולם". בכיתי ושיקרתי. והכנתי לה תה. היא אמרה שאני נדירה ותודה על התה. לא רואים את הבת שלה שבכתה לי בטלפון. לה לא שיקרתי. לא יצאו מילים. רק דמעות".

"לא רואים בתמונה שגזרתי על עצמי בדידות. שזה יותר גרוע מבידוד. כי בדידות אני בחרתי. רק לא לסכן את המשפחה שלי. ולא לקחת סיכון שאצטרך להיכנס לבידוד ולהפסיק לעבוד. ולא רואים את 7 השעות שאחרי התמונה הזאת".

בסוף הפוסט, כל שביקשה אודיה זה לא שנשאר בבתים ונשמור על ריחוק חברתי, אלא רק להתפלל בשבילה ובשביל כל אנשי הצוותים הרפואיים שמטפלים ביקרים לנו מכל, כי להם פשוט אין זמן.

"אל תשתפו. אל תעשו לייק. אפילו לא מתחננת שתישארו בבתים כי אני בטוחה שאתם כבר לא מסתובבים יותר.

אתם יודעים מה כן תעשו? תקרעו את השמיים, בבקשה. תקרעו אותם. תתחננו בשבילנו שיהיה לנו כוח לטפל באהובים שלכם, שלנו. אין לנו זמן להתפלל. ואין לנו כוח. ואנחנו רק בהתחלה".